היו לי ימים שהריח של דלק היה בשבילי כמו ניחוח של ילדות. גדלתי בסדנה של אבא שלי, בין מכוניות ישנות וכלים שמריחים מברזל ומסחררת כזו שכשמתחילים לסובב אותה כל העולם מתמלא בצפצופים ובנשיקה חמה על פניך. אחד המזכרות האהובות עליי היא פורד פלקון 1964, אהבה ממבט ראשון.
כשהגעתי לגיל ההתבגרות, הפורד הזו עמד בשקט במשך שנים באורך הגלות בחניה שלנו. ארבעה גלגלים שבורים וחלודה שהתפשטה כמו משקעים בידיים בלתי מיומנות - זה היה אתגר אמיתי! בכל פעם שאני ראיתי אותה עומדת שם, הרגשתי כאילו אני רואה חלום שלא מגשים. ואז הגיע הרגע שבו החלטתי: "מספיק לחכות".
לקח לי חודשים להתחיל את התהליך. התחלתי עם מנוע - לפרק אותו בזהירות ועדיין להרגיש בדיוק איך הוא עובד. כשעשיתי זאת בפעם הראשונה, הראש שלי התמלא בזיכרונות מהשיחות שלי עם אבא על איך לשמור בכוח על תרבות המכוניות הישנות שלנו. הבנתי שאני לא רק עושה תיקון למכונית; אני משפץ לעצמי חלק מהזהות המשפחתית.
אבל עם כל החיבה והרגשות שסובבים סביב הפרויקט הזה, נתקלתי בבעיות טכניות שחשפו את חסרי הניסיון שלי: ברגים לא נכונים ולא מעט בעיות חשמליות שנוצקו לתוך הזהויות עצמן של רכבים בעברית עתיקה שהיה צריך לפענח אותן מחדש.
נקודת המפתח הייתה להבין שגם כשאתה מתמודד עם משהו קשה וזה נראה חסר סיכוי, persistence pays off (ואני מתכוון ל'עקשנות משתלמת'). בסופו של דבר הצלחתי לתקן ולהפעיל את המנוע אחרי לילות ארוכים של ניסוי וטעייה והרבה חיפוש במדריכים ובפורומים שהכירו אותי לעולם החדש הזה.
זה לא רק על מה שאתה עושה למכונית שלך - זה גם מה שזה עושה לך. לפתע הבנתי כמה דברים קטנים בחיים דורשים מאמץ והשקעה אמיתית כדי לגרום להם לעבוד שוב כמו שהם היו צריכים להיות מלכתחילה.
אז אם אתה נתקל בניסיונות תיקון כאלה או אחרים לרכב הקלאסי שלך - אל תתייאש ותן לכל בורג שיהיה חשוב לך לראות כפריט ייחודי וכדרך לבניית קשרים חדשים - בלי ספק ברגע האחרון תראה איזה יפה זה יכול להיות כשהם יתחברו מחדש!
וכל תיקון מנצ ניצחון קטן בדרך לגמר שהוא יספק חוויה מרגשת ואפילו מלמדת שתמיד תשאר איתך…