לפני כמה חודשים, אחרי שנים של חיפוש עצמי ונסיונות לעשות "מה שמצפים ממני", החלטתי לקחת פסק זמן. פתחתי מחברת ישנה ומרופטת שהייתה מונחת על המדף במשך שנים. היו שם עטיפות צבעוניות, כמה דפים ריקים וגם זכרונות נעימים מהזמן שלמדתי אמנות. התיישבתי מול השולחן עם מכחולים ועפרונות, והתחלתי לצייר.
באותו יום חוויתי משהו שאין לי יwords לתאר - כאילו כל העומס שלי התפוגג באוויר. במקום לחשוב על מה יחשבו אחרים או האם העבודה שלי יפה מספיק, פשוט הנחתי את הידיים שלי לחוש בכתמים ובצבעים. זה היה שחרור מדהים! כמו לשחרר עופרת שיושב אצלי בלב שנים רבות.
אני זוכרת איך עשיתי קו אחד - מרוצה ממש מתוך עצמי - ואיך לקראת הסוף הציור הפך להיות לא רק תמונה אלא ממש חלק ממני. אני מאמינה שכל יצירה נושאת בתוכה רגעים מהנפש שלנו; היא תעודת הזהות האמיתית שלנו כשלא תמיד אפשר לדבר במילים.
אחרי שסיימתי לצייר, מצאתי אצל חברים שהתלהבו והציעו לי להציג את העבודות שלהם בביקור הבא בקפה השכונתי. הרגש שלו לנשום בעשייה החדשה הזאת נתן לי כוח לפתוח עוד דלתות חדשות בחיים שלי.
אז אם יש לכם תחביב שפשוט הזנחתם או חלום שדחיתם כי חשבתם שזה לא הסתדר עם החיים שלכם - אל תהססו! לפעמים דווקא בעיסוק הפשוט בצבעים או בשפת הגוף נוכל למצוא את עצמנו מחדש. זה יכול להיות מרגש כמו להתעמק ברקע האישי שלנו ולהבין שזה בסדר פשוט להיות מי שאנחנו.
אז תנו לעצמכם מתנה קטנה: לכו לסטודיו קרוב לבית או אפילו למטבח שלכם, ותתחילו ליצור משהו קטן ופשוט. אתם אף פעם לא יודעים איזו קסם טמון בתהליך הזה עד שתנסו אותו בעצמכם!