לא מזמן מצאתי את עצמי בעיצומם של פרויקט שגרם לי להרגיש כמו ילד בגן משחקים. הייתי חייב להדפיס כמה פוסטרים עבור תערוכה אמנותית שאותה ארגנתי יחד עם חברים. זה התחיל כאילו אני פשוט צריך להכין הדפסות צבעוניות של היצירות שלנו, אבל פתאום הבנתי שזה הרבה יותר מזה.
ביום ההדפסה הכנסתי את התמונות למחשב והחל למדוד יום אחר יום שריטות מתחושות של חדוות יצירה ובעיקר הלבטים - האם הצבעים המדויקים יצליחו להעביר את הרגש? יש משהו מאוד אינטימי במעבר מתמונה דיגיטלית לפיסת נייר שמחייה אותה. ותשמעו, כשעמדתי מול הצג וראיתי איך העבודה הקשה שלי מתממשת בחיים האמיתיים, ממש הרגשתי ניצחון קטן.
ואז הגיע רגע ההפתעה - כשהגעתי למקום להוציא את ההדפסות, המוכר מיהר לשים לב לחרדת המתנה שפרחה ממני. הוא התקרב ואמר: "אתה יודע, החומרים שאנחנו עובדים איתם כאן לא רק מדפיסים תמונה; הם מביאים לעולם צללים ורגשות”. אני זוכר שהייתי ברגע הזה מרוכז בשיחה הזו. הייתה בזה אמת כנה - כל הדפס הוא בעצם עולם חדש שנפתח בפני הצופה.
לאחר מכן קיבלתי לידיי את הפוסטרים המודפסים ופשוט עמדתי שם בהלם. זה היה מעבר לכל מה שציפיתי! השחור היה כהה יותר, העברים בולטים ומדי פעם הקרינו סוג של אור עצמאי משלהן. באותו רגע ידעתי שאני לא רק מדפיס תמונות; אני נותן חיים לרגשות שלי ולעבודות יצירה של אחרים.
אז טיפ ממני: כשאתם בעיצומה של תהליך יצירתי ודואגים לגבי התוצאה הסופית - אל תשכחו שהדרך היא מה שעושה הכל מיוחד. הבחירות שלכם באיזה חומר לבחור, איזו גובה רמת הברק ומה בדיוק להדפיס מעידות עליכם ועל רגשותיכם באותו בזמן ובאותן דקות.
תחושו חופשיים ליצור וליהנות מזה!
עכשיו אחרי שסיימנו את התערוכה וכל כך הרבה אנשים נהנו מהמוצגים שלנו - אני בהחלט מאמין שבעבודה חדורה בכוונה ורגש אפשר לצאת מהמסגרת ולהביא לעולם עוד קצת קסם.