חודשים ספורים לפני שעזבתי לחו"ל, החלטתי שאני רוצה ללמוד שפה חדשה. לא סתם שפה - אלא כזו שמזינה את הנשמה שלי. אחרי התלבטויות רבות, בחרתי באיטלקית. הוקסמתי מהצלילים שלה, מהתרבות העשירה ומהאוכל (הלא נגמר). נשמע פשוט נכון? אבל הדרך להצלחה הייתה מלאה בלימוד ובתהליכים מרגשים.
בפעם הראשונה שהגעתי לשיעור איטלקי, הייתי מלא בהתרגשות ולחץ בו זמנית. המורה נכנסה בכשף עם חיוך רחב ולטון דיבור רך. היא התחילה להתקדם בתהליך הלמידה ואותם הצלילים קסומים החלו לגלוש ממנה כמו מים זורמים בנחל צלול. אבל אני? עמדתי שם כמו חתול מצונן באמצע גשם והרגשתי כבול למובנים של עצמי.
חשבתי לעצמי: "איך אני אעשה את זה?" ההתקדמות הייתה מתונה והשיעורים דיי אינטנסיביים אך בשיחות המטלות הקטנות בין השיעורים ובאיזור קהילת הלומדים גיליתי שמדובר במשהו הרבה יותר עמוק משפה - מדובר בחוויות אנושיות.
באחת הפעמים יצא לי לדבר עם אחד המתלמדים האחרים על החיים בעיר הרומית שלו ועל איך הוא מפרש כל מילה כתמונה שנמצאת בראשו. הוא הסביר לי שכמו שאנו רגילים בעידן הדיגיטלי לבעוט משפטים בצורות שונות כשמדברים דרך המסכים, כאשר מדברים ברובד האנושי - רגש ומפתחות מילוליים נפרסים בצורה רחבה יותר.
פעם אחת, במהלך מסיבת יום הולדת בביתו של חבר מאיטליה, השתחררו ביני לבין האורחים כמה משפטים חביבים באיטלקית ונוכחתי לדעת שאפילו אם לא הבנתי לחלוטין - זו הייתה תקשורת אמיתית שבנויה על חיוכים וחיבוקים ולא רק נדירות ידיים חשמליות של תרגום אונליין.
מאז למדתי ששפות הן מעבר למילים הכתובות או הנאמרות; הן מסרים שמשלבים בין תרבות לרגש ובין אנשים לבני אדם אחרים על פני הגלובוס. בסופו של דבר כולם רוצים לתקשר ולהתחבר באופן שבו הם יכולים להעביר חוץ מהמובן הפשוט ביותר של המשפטים עצמם.
אם אתם נמנים בין העירוניים ומגיע לכם לצלול לשפה חדשה או לטפח את השפה שאתם כבר מכירים- עשו זאת תמיד מתוך מוטיבציה להתחבר ולהרחיב אופקים אישיים ורוחניים - יהיה בזה מאגר אהבה ורגעים בלתי נשכחים!