לפני כמה חודשים, החלטתי להירשם לשיעור ציור. זה היה משהו שתמיד רציתי לעשות, אבל איכשהו מצאתי מיליון תירוצים לא לצלול לתוך זה. אחרי בר המתיחות המאולתר של הקיץ ותחושת השעמום שהגיעה בעקבותיו, החלטתי לקפוץ למים.
ביום הראשון הגעתי לאולפן קטן ומואר שנתפס לי כקסם. המדריכה הייתה אישה בגילי שאמרה שהיא רואה באומנות כלי לרפא את הנשמה - משפט שנחרת בי יותר מהכל. היא הכינה לנו קנקן תה עם ניחוחות מתוקים ולחמה טרייה שהשאירה אותי פעורת פה.
באותו שיעור התבקשנו לצייר טבע דומם - פרחים, פירות ואפילו מעט גבינה כדי לחדד את החושים שלנו. במקום להיות כל כך ביקורתית כלפי עצמי כמו בדרך כלל, פשוט נתתי לידיים שלי לנהוג בחופשיות על הבד. היו רגעים שבהם נשאבתי לתוך הצבעים ולהשקעה בפרטים הקטנים, והרגש הזה שצוף ממקור פנימי היה עוצמתי.
בעוד אני צויירת ערימה צבעונית של תפוחים אדומים ופרחי חמנייה צהובים זוהרים על הבד שלי, הבנתי שאני לא רק יוצרת יצירת אומנות; אני משחררת רגשות שלא היו לי מילים עבורם בשגרת היומיום שלי. כל שערה שמתעקמת בכלי העבודה שלי כמו במוזיקה עכשיו פתאום הייתה חלק מיני יקום אחר שבו הכל אפשרי.
לאחר מספר שיעורים נוספים בהם ניסיתי סגנונות שונים ולא פחדתי לטעות (כי מי אמר שצריך להיות מושלמת?), גיליתי שגם כאשר אני חווה ימים פחות טובים או כשהמציאות מדכאת לפעמים - האמנות תמיד מתקבלת בברכה ומספקת לי מפלט מחבק ונעים.
אם יש לכם חלום קטן שאותו אתם מסמנים בצד כי הוא נראה מרוחק מדי או קשה מדי להשגה - אל תחשבו פעמיים! התחילו ליצור באשר יש לכם - יהיה זה דרך צבעים, חשיבה יצירתית או טכניקת עבודה חדשה שאתם רוצים ללמוד. הכי חשוב זו ההזמנה להיות עצמכם ולצלול לחוויות חדשות בלי לחשוב על התוצאה הסופית.
אז תשחקו עם הצבעים שלכם בעולם הזה ותנו לדמיון שלכם לפרוץ קדימה!