כשהייתי ילד, אבא שלי היה בעלים של פורדMustang 1968. זו הייתה לא סתם מכונית בעיני, אלא חווית חיים שלמה. אני זוכר את הרגעים שבילינו יחד במוסך הקטן שלו, כששמן ידיו נוזל על הפנים והוא מסביר לי איך לפתח מערכת היגוי שתשמור על יציבות גם במהירויות שהן יותר גחמה מאשר מציאות.
לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה לחיות מחדש את החוויה הזו והחלטתי לקנות רכב קלאסי משלי. אחרי חיפושים אינסופיים התעורר בי געגוע למוסטנג של אבא ופניתי לדרכי לשחזר אחת כזו בעצמי. רכישת הרכב הייתה רק ההתחלה - כל תיקון וכל שינוי הפכו עבורי למסע אל העבר.
במהלך השחזורים גיליתי שאין תחליף לבעלי מקצוע עם לב אוהב ורוח יזמית - אמנם יש כבר טכנולוגיה מתקדמת שמשפרת ביצועים אבל איכשהו הלב שלהן תמיד שייך לעולם הישן. כמו בטיפול שהיה לי עם הבחור מהמאגר המקומי שנחשב ל"אלוף המושבה". הוא נכנס לפרטים הקטנים באופן לא יאומן, אמר לי ששום מדד לחץ לרפיון או דלק מיותר לא יכול להוות תחליף לדיאלוג אישי ותהליך מעמיק.
היכולת להבין שהאופי של המכונית נמצא בכל ברגה ובכל צעד ושעל שעשיתי יחד איתו עזרה לי לגבש תובנה חשובה: תיקוני מכוניות קלאסיות אינם רק תיקונים - הם שיח רגשי עם העבר שלנו, דרך שבה אנחנו יכולים להתחבר לסיפורים שלא נגמרו וחלומות שמעולם לא התממשו.
אם אתם שוקלים לצלול לתחום הזה כמוני, ממליץ לקחת דברים באיטיות ולגלות את המורשת שמסתתרת בחלקים השונים. והכי חשוב? אל תשכחו לשחרר קצת מהזמן ולטפח קשרים עם אחרים שאוהבים את התחביב הזה- זה עושה טוב על הלב ומעשיר אותנו בניסיון שלהם.
קיצור דבר - זה מסע אדיר של גילויים מחודשים שמזכיר לנו כיצד ניתן לשמר עשייה בסגנון בלתי נשכח ואפילו להתמודד עם האתגרים בלי להרגיש אבודים בדרך הנוסטלגית הזו.