לפני כמה שנים, בזמן טיול בהודו, מצאתי את עצמי בעיירה קטנה בשם פונא. היה שם באוויר משהו שונה, כאילו כל פינה מסתירה סיפור שאינו נגמר. ברחוב הראשי ראיתי דוכן קטן שמכר תכשיטים מקומיים. בעל הדוכן, איש מבוגר עם חיוך חם על הפנים, קרא לי להתקרב.
בעודי מתרשם מהתכשיטים המרהיבים, הוא החל לדבר איתי באנגלית פשוטה מאוד. השיחה לא הייתה רק על התכשיטים; הוא סיפר לי על החיים שלו בהודו, על המסורת ועל המשפחה שלו. וכאן נכנסת ההפתעה - כששאלתי אותו אם הכל בסדר עם השפה האנגלית שלו, הוא חייך ואמר: "אני למדתי באנגלית מתוך צורך ביום-יום שלי. אני יודע שאין לי עִברָה שהיא מושלמת, אבל אני מצליח להביע את עצמי."
לא יכולתי שלא לחשוב על הרצון שלנו להיות 'מושלמים' בשפות שאנחנו מדברים או לומדים. החוויה הזו פתחה בפני עולם חדש עבורי; הבנתי שהשפה היא כלי לתקשורת ולא צריך להיות מבריק כדי להשתמש בו. עצם הניסיון להביע את עצמנו חשוב הרבה יותר מהמילים המדוקדקות.
מאותו יום החלטתי שאני לא מפחד לשגות בשפות אחרות שאני לומד - עברית או אנגלית - רק כדי להתחבר לאנשים אחרים ולחלוק רגעים משמעותיים יחד. זה התממש למעלה מזה כאשר הגיעה הקורונה וסגר אותנו בבתים; הכרתי אנשים זרים בדיוק דרך מסך מחשב בזכות השפות שבחרנו לדבר בהן.
אז הטיפ שלי אליכם: אל תהססו לקחת חלק בשיחות גם אם אתם מרגישים שאתם לא מקצועיים במה שאתם עושים! כל טעות היא צעד בדרך להצלחה ומעל לכל - הדרך שבה אנחנו מתחברים אחד לשני היא זו שמשמעותית באמת.
נכון שיש קשיים בלימודי שפה חדשה או בתרגום טקסט חשוב? נכון מאוד! אבל כמו שלמד אותי האיש בחנות התכשיטים - מה שקובע זה הלב והכוונה מאחורי המילים. ❤️