אז כמו שכולנו יודעים, בגיל הילדות כל דבר נחשב להרפתקה. לפני כמה חודשים החלטתי לרשום את הבן שלי, יונתן, לחוג דרמה אחרי שהרבה זמן התרעמתי על כך שהוא לא מוצא תחביב אמיתי. הוא היה ילד מתבלט: חכם, סקרן ועם דמיון מפותח אבל איכשהו תמיד העדיף לשבת מול המסך במקום לצאת ולחקור את העולם.
ביום הראשון של החוג הייתי די nervous (אני יודע שכבר אמרתי - אני נמנע מלועזית!), כי ידעתי שזה יכול להיות שינוי גדול עבורו. כשהגענו למקום, ראיתי אותו מסתובב עם עיניים גדולות . המדריך קיבלה אותנו בחיוך רחב והתחלנו בתרגילים פשוטים: לדמיין שאנחנו ציפורים שמתעופפות ברחבי השמים או אפילו עצים מושקעים באדמה.
לאט לאט ראיתי איך התהליך הזה פועל עליו כמו קסם. ולא רק זה - החברים שלו מהחוג התחילו לתמוך בו ולעודד אותו לבוא לידי ביטוי בצורה אותנטית ואמיתית. בתחילה היו לו חששות והוא הרגיש קצת ביישן להציג את עצמו אבל אני זוכר את היום שבו הוא סוף סוף עמד על הבמה לפנינו במשחק קטן עם חבריו מהקבוצה; חיוך הרחיב את הפנים שלו וזה הרגע שבסופו הולך להשפיע עליו במשך שנים רבות קדימה.
החוויה הזאת באמת גרמה לי להבין עד כמה חוגים יכולים לפתוח דלתות לעולם חדש עבור ילדים. זו לא רק פעילות בשעות אחר הצהריים -זה המקום שבו הם לומדים לשתף פעולה עם אחרים, לסמוך על עצמם ולהביע רגשות באופן שהם אולי לא יכלו לעשות קודם לכן.
אם אתם שוקלים לרשום את הילד שלכם לחוג כזה או אחר - אל תהססו! תנסו לפרגן להם לבחור משהו שמעניין אותם באמת; תנו להם להתנסות בעולמות שונים ואל תשכחו גם שאתם כמשפחה תהיו חלק מזה. לפעמים הניסיון הקטן ביותר יכול להביא לשינוי הגדול ביותר בחיי הילדים שלנו וכשרואים אותם רוצים וחיים את התחביב שלהם - זה מרגש בצורה שלא תוכלו לתאר.
אז אם יש משהו שאני לוקח מיזה זו ההבנה שהתרבות שאנחנו מעניקים לילדים היא בסיס לכל כך הרבה אפשרויות בעתיד שלהם - ואולי הג'וקר הבא שלהם הוא בכלל משחק שימושי בהצגת דרמה שאפילו איש מהם לא ידע עליו!