זה היה ערב חמישי בשדרות רוטשילד, הלחץ בעבודה סוף סוף נשאר מאחור ואני מצאתי את עצמי מחפש מקום להתפנק בו עם חברים. בר קטן שנראה כאילו יצא מסרט ישן תפס את תשומת ליבי - חיצונית מעWood וזכוכית צבעונית שהזמינה אותי להיכנס פנימה.
בתוך הבר, האווירה הייתה חמה ומחבקת. אנשים צחקו ודיברו בקולי קולות על החיים, האהבות והחלומות שלהם. כאילו כולנו מכירים זה את זה כבר שנים רבות. התיישבתי ליד שולחן עגול שבו ישבו כמה בחורים ובחורות עם חיוכים רחבים ושיחות מלאות חיים.
רקע המוזיקה היה בדיוק מה שצריך כדי שתוכל לשקוע במחשבות שלך מבלי לאבד קשר עם הסובבים אותך. הזמנתי דרינק ראשון ונשאבתי לשיחה קלילה אבל גם עמוקה - על אהבה שאבדה ואהבה חדשה שמתחילה לצמוח, ממש מול העיניים שלי.
היו רגעים שבהם אחת החברות התחילה לשיר בשקט וכולם הצטרפו בחיוך גדול - תחושת אחווה כזו שנוצרת רק כשאנשים באותו מצב רוח משוחרר ופתוח. אני זוכר שחלק מלבי התרכך למראה האנשים סביבי וכמה שהם פשוט נהנים מהנוכחות של אחד את השני.
למדתי שם דבר חשוב: לפעמים הכי טוב להתחיל ערב טוב הוא לא בתכנון מוקדם או בזימון חברים מראש אלא פשוט לחכות לרגע הנכון שזה יקרה ספונטנית - להיות פתוחים להיכנס להרפתקה בלי לדעת בדיוק מה יקרה הלאה.
טיפ אישי? אם אתם מרגישים ביום רע או שסתם רוצים לברוח מהמחשבות המשתוקקות של היומיום, אל תהססו לקפוץ לבר חדש שלא הכרתם קודם. מי יודע? אולי שם תמצאו עוד חלק בלב שלכם שמתגעגע לחיבור הזה שהיה חסר לכם בזמן האחרון.
כשיצאתי מהבר באותו ערב חשבתי לעצמי שהערב הזה לא היה רק מפגש אקראי אלא פרק נוסף בספר חיי; ועוד בלא ספק נותן לי השראה לפתוח דף חדש בכל פעם מחדש.