והנה אני יושב בס workshop הקטן שלי, מוקף בשאריות עץ מכל הסוגים. זה לא רק מקום עבודה בשבילי; זו סדנת חיים. לפני כמה שנים מצאתי את עצמי במצב שלא ידעתי איך להתרומם ממנו. החיים נראו קצת קודרים, והתחלתי לחפש תחביב שיגרום לי לשכוח מכל מה שנטבע בי.
וזה הוביל אותי לנגרות. בתחילה יצרתי דברים פשוטים כמו מתלים או קופסאות קטנות, אבל ככל שהשקעתי יותר זמן וחשיבה, כך הבנתי שזה הרבה מעבר לעבודה עם הידיים. כשאני חורש ומגלף על העץ, אני מרגיש כאילו אני גם עובד על עצמי - כל פיסת עץ שמגיעה אליי היא חלק מחוויה חדשה שאני לוקח איתי.
לאחרונה החלטתי לבנות שולחן אוכל עבור המשפחה שלי. לקח לי שבועות לתכנן ולעבוד עליו - למדוד את הקווים הנכונים, לבחור את סוג העץ המושלם וליצור משהו שיהיה לא רק פריט לבית אלא גם זיכרון משותף לכל בן משפחה שיואיל בטובו לשבת סביבו.
ביום שסיימתי לבנות אותו, הצבתי אותו במרכז הסלון, והלב שלי התמלא גאווה ואושר. אפילו עשיתי טקס קטן: קראנו למשפחה לפגישה חגיגית מסביב לשולחן החדש שלנו וביקשתי מכולם לשתף זיכרון אהוב שמעורר בהם השראה כאשר הם ישובים שם יחדיו.
זה היה לילה של צחוק ושיחות עמוקות - מקום שבו נשמעה כל כך הרבה אהבה וזכרונות שנחקקו בנפשותינו באותו רגע קסום. מתוך יצירה אחת הצלחנו ליצור עוד אחד: תחושת חיבור אמיתית בין כולנו.
טיפ ממני למי שמעוניין להתחיל בתהליך הזה: אל תחששו להיכשל ואל תפחדו להיות יצירתיים! לפעמים בורות וחוסר ניסיון מובילים לדברים הכי מעניינים ומפתיעים. תהיו נאמנים לעצמכם ולחזון שלכם - כי דבק פלסטי לא תמיד מפצה על אהבה ורצון טוב בעבודת יד!
אז אם יש לכם את הכוח והעוז לקחת חתיכת עץ ולעצב אותה למה שאתם מעוניינים ליצור - זה הזמן לעשות זאת! העולם מלא בפוטנציאל ויכולת שיש לכל אחד לנו להביא לידי ביטוי באמצעות הידיים שלנו.