לפני כמה חודשים, בדרך חזרה הביתה מהמרוץ השנתי בטבריה, עצרנו בחנות ספורט קטנה. לא הייתה לי כוונה לקנות כלום, פשוט רציתי להרגיש את האוויר המיוחד של המקום הזה - ריח הגומי החדש של נעלי הריצה, הצליל של מכשירי הכושר וההרגשה הכללית שהאנשים שם חולקים משהו חשוב יחד.
התבוננתי במדפים והרישיונות העמוסים בציוד ספורטיבי מכל הסוגים. ואז זה קרה - ראיתי זוג נעליים שמיד תפסו את עיניי. הן היו צבעוניות ומלאות באופי כזה שלא יכולתי להתעלם ממנו. בחרתי אותן כי ידעתי שביום יום שלי אני מדלגת בין ריצות בפארק לבין ההולנדים בשטח. הסוחר נחמד מאוד, והוא התחיל לספר לי על הנעליים ועל הטכנולוגיה שלהן, והמילים שלו ככל שהרוויח מאיכות החומר ופחות מהמראה בלבד.
לקחתי אותן הביתה ואחרי שבוע יצאתי לרוץ איתן בפעם הראשונה. תחושה מדהימה! בכל צעד הרגשתי איך הן מחברות אותי מחדש עם האדמה תחתיי ועם עצמי שבדרך כלל מתבל את כל הצער והעומס של היום ביומיום שוחות ביציאה אחת קלה למדי.
לאחר מכן התחלתי לחשוב על העניין הזה - לפעמים אנחנו עסוקים כל כך במה שיש לנו ביד או בזמן שעובר שאנחנו שוכחים לקחת לעצמנו רגעים קטנים של אושר מעצם הפעולה הזו שאני קוראת לה "לקחת זמן לעצמי". אני ממליצה לכל אחד מכם למצוא לכם ולעצמכם רגעים כאלה מתוך החיים שלכם לטפח אותם ולנסות להבין מה באמת חשוב - האם מדובר רק בניילון חדש או שיש מעבר לזה?
אז אם אתם מתכננים לצאת לחנות ספורט בקרוב, אל תשכחו שזה לא רק על ציוד ולא רק משחק כדורגל או ריצה במקצועית; זה גם על מה שאתם מרגישים בזמן שאותו ציוד נמצא אצלכם בבית ובמה הוא יכול לשדרג את חוויית החיים שלכם לגמרי.