לפני כמה ימים, ביום חורפי במיוחד שנראה כמו סצנה מסרט מצויר - גשם מטפטף והאוויר מקפיא, החלטתי לפנק את עצמי בביקור בסלון יופי השכונתי. אני לא יודעת מה קרה לי באותו רגע, אבל משהו בתוכי פשוט אמר "עזבי הכול, לכי על זה".
כשנכנסתי לסלון, הרגשתי איך הווייב החם של המקום מכניס אותי לעולם אחר. צליל רקע של מוסיקה רגועה נישא באוויר וריח נעים הגיע מהמקום שבו הכינו תה צמחים. התיישבתי בכסא ונתתי למישהי בשם יעל לדאוג לידיים שלי.
חיכיתי בציפייה שהשקט הזה יעשה פלאים ולא רק בהקשר הפיזי אלא גם במובן הנפשי. במהלך הטיפול, שוחחנו על החיים - היא סיפרה לי קצת על משפחתה ועל האתגרים שהיא מתמודדת איתם בעבודתה בתחום היופי, ואני פתאום גיליתי שאני מספרת לה דברים שאפילו לחברות הקרובות שלי אני לא תמיד משתפת.
ואז הגיעה ההבנה הקטנה אך החשובה: לפעמים אנחנו זקוקים לרגעים קטנים כאלה כדי להתחבר לעצמנו מחדש. כל מגע שלה עם הידיים היה כמו טיפול נפשי לכל דבר. כשהיא סיימה וליטפה את הציפורניים שלי עם לק בגוון שממש הבהיר לי את היום - הבנתי שזה הרבה יותר ממניקור טוב; זה היה פתח עבור חיבור פנימי עמוק יותר.
ולסיום טיפ קטן שאני רוצה לשתף: אל תזלזלו במרווחים האלה בחייכן שבהם אתם פונים לבדיקה או לתהליך שעושה לכם טוב - בין אם זה מניקור ופדיקור או כל דבר אחר שיהיה לכם כיף בו. כי בעצם כשתחזרו אל השגרה, יכול להיות שהלב שלכם יהיה קל יותר וכך גם הימים שלכם יהיו צבעוניים וטובים יותר!
אז בשבוע הבא? שוב סלון יופי!