לא מזמן החלטתי לקחת את הילד שלי לחנות צע toys. אני חייב להודות, כל כך הרבה זמן לא ביקרתי באחת כזו והגעגוע לקסם שבצעצועים פשט בי כמו ניצוץ מדליק. כשהגענו לחנות, הרגשתי כאילו נכנסנו לתוך עולם אחר, ממש כמו בפעם ההיא שהיינו ילדים.
הילד שלי רץ בין המדפים כמו רוח סערה - עיניים מבריקות ומלאות התלהבות. הוא נעצר ליד מדף עמוס בבובות פרווה צבעוניות ופתאום חיבק אחת מהן כאילו שמצא חבר ישן שלא ראה שנים. זה היה מרגש לראות איך הוא מתרגש מהדברים הפשוטים ביותר.
אני זוכרת שגם אני הייתי שם בגיל שלו - בקיץ הארוך של הימים שהתמקדו בהרפתקאות בתוך הראש שלי: אבירים בדרכם להציל ממלכה, ובובות בד שהיו יכולות להפוך לכל דמות שתבחר אל תוך המשחק שלי עם החברות בחצר הבית.
בזמן שהוא נבחן עוד ועוד צעצועים, פתאום גיליתי משהו מאוד חשוב למשחק ולהתפתחות של ילד - לעיתים הכי פשוט זה הכי עשיר. כמה דינוזוארי פלסטיק קטנים הולכים להעניק לקטנטנים שלנו סימולציות אמיתיות של חיים ודמיון - בלי מסכים ובלי חיבורים למערכות מורכבות אחרות.
ואם יש לי טיפ אחד לחלוק איתכם בהקשר הזה - נסו לשלב משחקים שמחייבים יצירתיות ופיתוח חשיבה מעמיקה. למשל, תַּחֲפשו קוביות בנייה או משימות שפותרות בעיות בצורה לא צפויה; אלה הדברים שיישארו איתם להרבה יותר זמן מאשר צעצוע יקר או טרנדי.
אז כן, הצלחנו לצאת מהחנויות עם שקית מלאה אבל גם עם לב מלא בזיכרונות חדשים ובגלריה אינסופית של שיחות על חלומות והרפתקאות עתידיות שאנחנו עוד הולכים לייצר ביחד.
החוויה הזו reminded me למה סקירה אקראית בחנויות צעצועים היא לא רק סתם ביקור - זו הזמנה לצלול יחד לעולם הדימיון והתשוקה שכל אחד מאתנו נושא בתוכו מאז שהיה קטן.