לפני כמה חודשים, לקחתי את ילדיי לפארק שעשועים קרוב לבית. זה היה יום קיץ בהיר, הרוח הנעימה והצבעוניות שסביבנו הכניסו אותנו למצב רוח חגיגי במיוחד. הנכנס הראשון היה רכבת ההרים. אני מודה, כשהגיעה תורה שלי לעלות עליה התחלתי לחשוב אם זו באמת הייתה הבחירה החכמה ביותר. אבל הילדים צחקו וניהלו שיחה מרתקת על מהירות הפיתולים תוך כדי שאנחנו עולים לעמדה.
ואז הגענו לצד השני של המסלול - הלב שלי דפק כמו פטיש על חוד החנית כשיצאנו מהמעלית המהירה והתחלנו לרדת בסערה מטורפת. נפלתי לתוך חוויית רגש שאני לא יכול לתאר במילים: צחוק מתגלגל שהשתלבה עם זעקות אושר ושאגות פחד - כל אלו מכלים בגוף קטן יחד איתי בתנועה מסחררת.
אבל מעבר לכל ההתרגשות ותחושת האדרנלין, הרגע שהכי נגע לי בלב הגיע רגע אחרי שרכבנו על כל המתלהבים שטסו במהירות הבלתי נגמרת. בזמן שהמתחם התמלא בצחוק ודיבורים של ילדים ומבוגרים כאחד, החלטתי לקחת לעצמי רגע של שתיקה ולהתמקד בקשר בינינו כמשפחה. ראיתי איך העיניים שלהם נוצצות מאושר ואיך הם חולקים את החוויות הכי טובות שיכולות להיות.
אז הנה טיפ שלי לסוף: נסו לא רק להתרכז ברכבות ועליות המחירים בפארק השעשועים - תזכרו לקחת הפסקות קטנות ברגעים בהם אתם יושבים יחד ונהנים מהעונג שביחדויות הקטנות האלה. ובתור בונוס, אל תשכחו לצלם! תוכלו לחזור אחורה שנים קדימה ולראות את אותם רגעים קסומים שוב ושוב.
מאותו יום אני יודע שלא מדובר רק באדרנלין ובריגושים; זה על הזיכרונות שאנחנו יוצרים יחד ומרגישים שהם חלק בלתי נפרד מחיים שמלאים בטעם טוב, אהבה ומשפחתיות אינסופית.