אתמול לקחתי את אורי, הכלב שלי, לדוגי פארק השכונתי. זו הפעם הראשונה שאנחנו הולכים לשם מאז שעברנו לעיר ובאמת לא ידעתי מה לצפות. הייתי קצת nervous, כי אuri הוא כלב שמתקשה להסתדר עם אחרים לפעמים. הייתי בטוח שיכול להיות שיהיה בלאגן.
כשהגענו לשער של הפארק, הרגשתי כאילו אני נכנס לתוך עולם חדש לגמרי. לילה היתה אחלה גורית שהתרוצצה בכל הכיוונים וכולם נראו כל כך מאושרים - רודיארא מביטו טריירים קטנים שעמדו מתחת לאילן הגדול ונראו כאילו הם מנהלים דיון רציני על מי הכי יפה בפארק.
אורי הסתכל עליי בעיניים גדולות ואמר "אבל מה עכשיו?", ואני ניסיתי להבין אם זה הסיפור שלו או שאני פשוט מדמיין. אבל אז פתאום קפץ עליו ברנרד קטן עם אף רטוב והזנב שלו התחיל לרעוד בהתרגשות - והוא ענה לו בשמחה. שמחתי לראות כיצד החפצים המוזרים מאחוריהם הוסרו ושני הכלבים האלה התגלגלו יחד כמו ילדים בחול.
מהר מאוד הבנתי שהעובדה שאורי הוא קצת חששן פועלת לטובתנו כאן - במקום להתעלם מכל יתר הכלבים בסביבה, הוא החל לבחון אותם אחד-אחד מבלי למהר להתקרב מדי וסיים בכך שהוא למד על מגוון הגזעים והשיטות שלהם לחיים חברתיים.
וכאן מגיעה התובנה שלי: יש משהו מיוחד במקום הזה שבו כלבים יכולים להרגיש חופשי וחיוניים, בלי פחד ועם הרבה חמימות במסלול הקטן שהם עושים מסביב למגרש. משהו שלא רק טוב לכלבים אלא גם לנו כבעלים שלהם.
אם אתם חושבים לקחת את הכלב שלכם לדוגי פארק ולא עשיתם זאת עדיין - אל תתלבטו! זה יכול להיות זמן מקסים בו תוכלו ללמוד המון על הכלב שלכם וגם למצוא חברים חדשים עבורכם ועבורם. גם אם נראה לכם שזה ייגמר בבלאגן - כאמור... לפעמים מתוך הבלגן יוצאים האנשים המגניבים ביותר!
אני באמת ממליץ לבדוק את כל הדינמיקה הזאת ולראות איך אהבה יכולה להתפתח בין חברינו ההולכים על ארבע לבין עצמם בצורה הכי טבעית שיש.