אני זוכרת את היום שבו לקחתי את מיני, הכלבה שלי, לווטרינר בפעם הראשונה. היא הייתה עדיין גוש פרווה קטן ומלא חיוניות. חששתי מכל דבר - האם היא תרגיש בנוח? האם הווטרינר יהיה נחמד אליה? הכנתי את עצמי למכאובים ולבכי (שלי כמובן).
נכנסנו למרפאה וראיתי שהקירות מלאים בתמונות של בעלי חיים שונים, כלבים, חתולים ואפילו אוגר מציץ מחור בהתלהבות. זה הרגיע אותי קצת. אולי זה בכלל לא הולך להיות נורא.
הווטרינר נכנס עם חיוך גדול והתחיל לדבר עם מיני כמו שהיא אחת מבני המשפחה. הוא לא רק בדק אותה פיזית אלא גם שאל על ההתנהגות שלה בבית ובאילו דברים היא אוהבת לשחק. באחת השיחות הקטנות ביניהם שמתי לב איך הוא משנה את הטון שלו כדי להתאים אותו לרוח שלה; יכולת לזהות אכפתיות בבחירת המילים שלו.
באופן כללי אני חושבת שאנחנו נוטים לחשוב על וטרינרים כעל צוות רפואי בלבד, אבל הם הרבה יותר מזה. הם ישויות רגישות שכוללות בין היתר כברת דרך של חסד חם ואוהב לכל רבע גרם בבלוטת הלימפה של החיה שלנו.
לאחר הביקור הראשון החלטתי שחייבים להוקיר תודה בצורה מיוחדת לווֹטי (כך קראנו לו), אז הכנתי לו עוגיות עשתה בעצמי - כן, עוגיות! יום חמישי העברתי עם מספריים וקמח בשיער שלי ונראה שלא חלף זמן רב עד שהיה לי חלון לספר לו על החוויה שלי לאחר שטיפל במיני בצורה כה מקצועית ואנושית.
אז אם יש לכם חיית מחמד או שאתם מתכננים להביא אחת כזו לעולם שלכם - אל תשכחו לבחור וטרינר באהבה ובאמת לספר להם כמה הם חשובים עבורכם ועבור חבריכם הפרוותיים.
ועוד טיפ: התקשרו תמיד לפני הביקור ושאלו מה אתם יכולים לעשות מראש כדי שהטיפול יהיה ככל הניתן רגוע וחיובי! גם אם זה אומר ליצור קשר ברגע האחרון - אלו רגעים שיכולים לשדרג למישהו אחר אפילו ביום קשה אצלכם בבית.
צריך להבין - לטפל בחיית מחמד זו אמנם חובה אך הדרך בה עושים זאת יכולה להפוך להיות מסע משותף מלא במשמעות עמוקה ואם אנחנו נהיה פתוחים לתת הזדמנות - אפשר לנצור רגעים קסומים כאלה במשך שנים רבות.