לאחרונה, מצאתי את עצמי מחפש ריהוט חדש לסלון, מקום שבו אני מבלה שעות רבות עם המשפחה. עברתי בין כמה חנויות ריהוט בעיר, כאילו אני במסע חיפוש אחר אוצרות. כל פינה שבה עצרתי גילתה בפניי סגנונות שונים וטעמים מגוונים - וכך גם סיפורים קטנים של אנשים שהיו שם לפני.
אחת החנויות תפסה אותי במיוחד. כשנכנסתי, הצבעים והטקסטורות כרכו אותי בקסם שלא יכולתי להתעלם ממנו. עמד שם שולחן עץ כבד ומחוספס שבמרכזו היה חריץ קטן שזעק "סיפור". המוכר אמר לי שזה שולחן שעבר דרך ידיים רבות; הוא נראה כמו מי שאיבד וחש מצוקה אך באותו הזמן יודע להעניק חמימות ולהתמלא בזכרונות.
אני זוכר את הרגע שבו שאלתי אותו אילו זיכרונות יש לשולחן הזה להעביר הלאה. הוא חייך ואמר: "כל צלחת שתציב עליו הופכת להיות חלק מהמשפחה שלך". ואז זה קרה - הבנתי שאני לא רק קונה רהיט אלא שהוא יהיה חלק מהזיכרונות שלנו: ימי שישי משפחתיים, ארוחות חגיגיות ושיחות עמוקות על החיים בליל שבת.
אז לקחתי אותו הביתה. בשבועות האחרונים יצא לי לראות כיצד הוא משנה את האווירה בבית שלנו. הילדים מתיישבים ליד השולחן כדי לצייר ולשחק במשחקים יחד, ואני ורעייתי יושבים ליד ומפרישים זמן אחד לאחר - רגעים שהיו חסרים לנו ובמלואם.
אם יש משהו שלמדתי מכל החוויה הזו הוא שריהוט לא אמור להיות סתם פריט פונקציונלי - הוא חייב לשרת כמגנט לזכרונות ולרגשות שלנו. לכן כשהפעם הבאה שתצטרכו לרכוש משהו לביתכם תנו לעצמכם להרגיש ולא רק לראות; תחפשו אחרי הסיפור שמסתתר מאחוריו ונראה שאתם עומדים לאמץ עוד חבר חדש למשפחה שלכם.
וכמו שאומר המשפט הידוע - "בית אינו מקום בלבד, בית זה מקום שבו אנחנו מספרים סיפורים". אז אולי הגיע הזמן להתחיל לכתוב את הסיפור שלכם עם הריהוט הנכון?
