לפני כמה שנים, עמדתי מול דלת הכניסה לבית המשפט. הלב שלי רטט בתוכן של חשש ואי נוחות. אני זוכר את הרגע הזה כאילו היה אתמול - הכנתי את עצמי לדבר בפני שופט, משהו שמעולם לא ניסיתי קודם. כסטודנט למשפטים, חלמתי על הרגע הזה, אבל עכשיו כשזה קרוב מתמיד, התחושות היו שונות לגמרי.
יצאתי מהבית עם תיק מלא בניירות ותקווה בלב. תוך כדי שאני מחכה בתור, ראיתי אנשים מכל הסוגים - חלקם עצובים וכואבים וחלקם נראים כמו שהם הגיעו רק בשביל לקבוע תאריך חדש לדיון (וזה עדיין נראה לי מצחיק). באותו רגע הבנתי שאנשים נכנסים לכאן עם סיפורים שלא נגמרים - כל אחד עם מאבק משלו בחיים.
כשקראו את שמי והתחלנו בדיון, התעורר בי כוח פנימי שלא ידעתי שיש לי. הצלחתי להציג את הטענות שלי בצורה ברורה ונחושה. נאסר לומר ששפת הגוף לא חשובה - היא דיברה חזק יותר מהמלל שלי. זה היה שיעור חשוב עבורי: משפט הוא הרבה מעבר למילים הקשורות לחוק; הוא משחק של רגשות ודינמיקה אנושית.
בסופו של דבר קיבלנו החלטה שהייתה חיובית עבור הלקוח שלנו וידעתי באותו רגע שעשינו שינוי אמיתי בחיים של מישהו אחר. המשפטנים הם גם אנשי רוח לעיתים ולא רק חוקרים או יועצים - אנחנו יכולים להיות גשר בין סבל לתקווה.
אז אם אתם במשחק הזה או חושבים להצטרף אליו - זכרו תמיד שהכוח שלכם לא נמצא רק במסמכים ובחוקים אלא גם בהקשבה וביכולת להבין כל אדם שעומד מולכם במקרה שלו. הניסיון שלכם בטוח יעצב לכם פרספקטיבה חדשה שבה תוכלו לראות דברים מנקודות מבט שונות ומרגשות ככל האפשר.
אם יש משהו שאני יכול להציע מכל החוויות האלו, זה להתנסות בכל דבר ולוותר על הפחד מכישלון. כי לפעמים ההזדמנות הכי גדולה מגיעה אחרי שאנחנו יוצאים מהנוחות שלנו ואז פתאום הכל משתנה לטובה!