בשנה שעברה, אחרי המון התלבטויות, החלטתי שאני רוצה להתחיל לגדל ירקות בבית. זה נשמע אולי קלישאתי, אבל משהו במשבר הקורונה עורר אצלי צורך לחזור לטבע, להרגיש יותר מחובר לאדמה ולמזון שאותו אני אוכל. גר בעיר גדולה מאוד, עם הרבה בטון מסביב והתחושה שהירוק הולך ונעלם.
אז אחרי כמה שעות של חיפושים באינטרנט ואינספור סרטונים על חקלאות עירונית, התחלתי ליצור גינה קטנה על הגג שלנו. רכשתי כמה עציצים גדולים וזרעים של עגבניות ומלפפונים. בתחילה חששתי מאוד; מה אם לא אצליח? מה אם הכל ימות? אבל אז הרגשתי את ההתרגשות בוערת בי כמו אש - ממש כמו ילד שמחכה למתנה ביום ההולדת שלו.
ביקשתי מעזרה שכנה, שהיא כבר הרבה שנים בגידול צמחים. היא הראתה לי כיצד לבחור את המקום הנכון לעציצים ואיך לדאוג להם בצורה הטובה ביותר. היה מדהים לראות איך כל יום מביא איתו הפתעות חדשות: גבעולי הצמחים מתחילים לנוע בכיוון השמש וכשהעגבניות הראשונות החלו להתפתח אני פשוט הייתי מרגיש מאושר כל פעם שיצאתי לגג.
וככה במשך חודשים חרשנו ביחד - אדמה בידיים ולב פתוח לרווחה. היו ימים שהייתי מגיע הביתה מהעבודה עייף וחסר מוטיבציה לפעול ובכל זאת מצא לי כוח לבדוק את העציצים ואם יש משהו חדש לצפות לו. ללא ספק הייתי מגדל אדן נהדר בעצמי!
כשהגיע הזמן לקצור סוף סוף את הירקות, זה היה רגע של ניצחון קטן ומיוחד שלא עשיתי אותו אף פעם קודם לכן; הכי קרוב שאפשר לשמח כשאתה פותח מגנט ותוך כדי אתה אומר תודה ליקום על המתנות שהוא מעניק לנו מדי יום ביומו.
אם יש לי טיפ אחד לתת לכל מי שמתלבט או חושש להתחיל - תעשו את הצעד הזה! גם אם יש לכם שטח קטן בבית or רעיון שנראה קצת הזוי בהתחלה - נסו למצוא זמן להשקיע בעציץ או בשתילה קלה בגינה הקהילתית לידכם. הקשר שלכם עם האדמה באמת יכול לשנות דברים בחיים שלכם ולא רק במובן הפיזי אלא גם בנפש ובמצב רוח.
ואחרי שנה הזו אני יכולה להגיד בלב שלם - גידול ירקות הוא לא רק סוג של תחביב עבורי ועוד פירות וירקות שמסתובבים במסדרון הבית; זו דרך חיים חדשה שבה משנה כל יום מחדש לתפוס ולראות עולם טוב יותר סביבנו - כזה שבו אנחנו נותנים חיים ושמים לב למה שאנחנו מכניסים לגוף שלנו ולעולם שסובב אותנו.
