לפני כמה חודשים, התחלתי בגן הירק העירוני שלי. לא, זה לא היה מורכב מבית קטן עם דאודורנט של פרחים וירקות כמו בדמיון המושלם שלי. למעשה, זה היה ממש בפינה נטושה ליד הבניין שלי. בהתחלה חשבתי לעצמי איך אני אגרום לזה לעבוד - האדמה היתה צחיחה והיה קשה להאמין שיהיו פה מוצרים ירוקים.
במשך כמה שבועות שילבתי שעות של עבודה פיזית עם דיבורים לעצים ולפרחים שהחלו לצמוח. כל שעתיים הצצתי לראות אם יש שינוי; השארתי להם מסרונים לשלום בלב ובכוח ההמתנה. לאורך הזמן גיליתי שהגשם הוא חבר טוב ולא אויב, וכשהשמש חייכה אלי, גם אני חייכתי באותו הכיוון.
והייתה לי תחושת הצלחה כשגזר קטן החל להתגלות מהאדמה! זה היה רגע קטן אבל מרגש בצורה שלא תיארתי לעצמי שאוכל לחוות שוב בעיר הגדולה הזו שיש לה את כל הדברים האפשריים - אבל אין מספיק ירוק בלבבות שלנו.
מעבר לעניין החקלאי עצמו, הזיכרון הזה לימד אותי על סבלנות והקשבה לטבע. לפעמים אנחנו רואים רק את קצב החיים המתוח והלוחץ - העבודה ביום ואין זמן לנשום וזמן בטח שאין לגדל משהו חדש ורענן. אבל ברגע שאנחנו עוצרים ומבינים שצריך פשוט לתת לדברים לקרות - אז הם באמת מתרחשים.
אם אתם רוצים להתחיל במסע שלכם לעבר גינה עירונית או אפילו עציץ קטן במרפסת - אל תהססו! שמרו את הזמן לסיכומים שלה ומדי פעם לכו לבקר אותה באהבה ובתשומת לב. הכל מתחיל בצעד אחד קטן שמתפתח למשהו גדול יותר ממה שתכננו.
אז בנוגע לגינה העירונית שלכם? היא מחכה לכם!