אחת החוויות שעיצבו אותי הכי הרבה קרתה לי לפני כמה שנים, כשעבדתי כ apprentices אצל בנאי מהשורה הראשונה. אני זוכר את היום הראשון שלי באתר הבנייה. אל הגעתי עם חלומות גדולים בראש ולעיתים תכופות גם פחדים קטנים בלב.
עובד לצד בעל מלאכה מנוסה זה לא פשוט - יש את הציווי של השיגור הלא נגמר והדרישה למדויקנות מושלמת. אחרי שעתיים שניסיתי ללמוד איך לערבב מלט, עמדתי מול ים של אבק ולכלוך וממש שאלתי את עצמי - "מה אני עושה כאן?" אבל אז, רגע אחד קטן שינה הכל.
בעוד אני מתוסכל ושובר את הראש, בן אדם מבוגר בקצה האתר קרא לי אליו. הוא היה רווק שמח שאהב להזכיר לכולם שהחיים יפים כשיש לך כלי עבודה בידיים נכונות. “תסתכל על הלבנים”, אמר לי באותו יום חם, “הלבנים האלו הן כמו בני אדם - כל אחת ויש לה סיפור משלה." וזה פתח לי עולם חדש.
בהמשך הדרך למדתי שהבנאות היא לא רק מקצוע; זו אמנות ואפילו דרך חיים. ההיבט הפיזי הוא חשוב אבל המגע הנכון בעבודה וביחסים בין האנשים שבאתר - זו המהות האמיתית של המקצוע הזה.
אז מה הטיפ שלי? אם אתם חושבים להפוך לבנאים או שהתעניינתם בזה לפעמים - תשמעו אותי רגע: תרכשו ידע טכני ותלמידו מעצמכם להיות קשובים וממוקדים באנושיות שלכם כאשר אתם עובדים יחד עם אחרים.
אני עדיין זוכר שמשהו בתהליך הזה הלך מעבר לרק בניית קירות; בנינו חברויות וחוויות ששמו אותנו גבוה יותר מאשר רק אנשי מקצוע. לב stone בהקשרים של אבני יסוד ועבודת צוות; תאמינו לי שזה מה שקובע אם נצליח להרים פרויקט גדול או חלום קטן לעולם החדש שניצור פה.
אנחנו לא רק בונים מבנים פיזיים אלא גם גשרים אנושיים וכיווני חשיבה חדשים במקומות שאנחנו מגיעים אליהם להשאיר חותם - וזה לדעתי כוח עצום ויפהפה שיש בידינו כולנו כבנאים וכל מי שנוגע במקצוע הזה פעם בחיינו!