תשמעו, הייתה לי חווית צביעה של הרכב שלא אשכח. לפני כמה חודשים, החלטתי שהגיע הזמן להחזיר לחיים את האוטו שלי, שאיכשהו נראה קצת פגום על פני השטח. כמו כולנו, גם אני חשבתי שצביעה זה משהו שמדובר בו הרבה אבל שאף פעם לא עושים באמת. אבל ברגע שנפל לי האסימון - והחלטתי לצבוע בעצמי - זה הפך להרפתקה שהיא מעבר להצבע.
למה דווקא אצלי? כי כשאתה נוסע באוטו שלך כל יום ונתקל בקילופים בצבע או שריטות קטנות, מתישהו אתה פשוט מבין שזה משפיע על התחושה הכללית בכל נסיעה. משהו בצבע הישן הזה התיש אותי ולא נתן לי לנהוג בנחת. אז לקחתי יוזמה!
התחלתי בחיפושים אחרי צבעים וסוגי גימורים שונים. יכול להיות שבאותם רגעים הרגשתי כמו ילד קטן בחנות ממתקים; היו שם כל כך הרבה אפשרויות! בסופו של דבר הלכתי על צבע ירוק עמוק עם נגיעות מטאליות שהיו בשבילו "מטורפות". הצחוק הוא שגם אנשים אחרים אמרו לי שאני משוגע לבחור ירוק מטאלי - אבל אם יש משהו שאני למדתי - זה שלהקשיב לאחרים לפעמים טיפה מקטין אותנו.
ברגע שהמכונית הייתה מונחת מול הבית במערומיה, הבנתי שעליי לגייס עוד מעט זמן פנוי ו…אומץ! מה שעוד יותר מדהים זו ההרגשה כשאתה עובד בידיים שלך, רואה איך הצבע עוטף את התכתבות בין הפלסטיק לבין המנוע. היה בזה קסם אמיתי.
בתהליך הצביעה גיליתי שסבלנות היא המפתח להצלחה - קיוויתי למהירות והתלהבות ותוך כדי עבודה לקח לי זמן להבין שצריך להשקיע ברגעים הקטנים כדי להגיע לתוצאה הגדולה ביותר. הייתי מתקן פה ושם וגם רושם לעצמי תובנות בנוגע לכל פרט ולעבודת ידיים הזו; למשל, לשמור תמיד על ניקיון טוב מאוד בין שכבת צבע אחת לשנייה.
ועכשיו כשהרכב בצבע החדש שלו והכל נוצץ ומבריק שוב - קשה להסביר עד כמה האווירה השתנתה במסע היומיומי שלי בעיר ובדרך לעבודה שבה אני מפגיש אנשים חדשים כמעט כל יום מחדש... פתאום כולם שמים לב וניגשים לשאול מה קרה פה ואולי גם מחמיאים קצת (או הרבה).
אז טיפ קטן ממני לסיום: אל תחששו לקחת יוזמות כאלה! נכון שיש סיכון בתהליך הזה של צביעה ועבודות יד אחרות - אבל בסוף יוצאים מזה דברים נפלאים ומשדרגים את החיים שלכם בדרך הכי פשוטה שיש.