כשהשמש מתחילה לזרוח ואני מתעורר עם הרגשת רעננות, אחד הדברים הראשונים שאני עושה זה לרדת לבית הקפה השכונתי. יש משהו מאוד מיוחד בקצב של המקום הזה: הקולות של מכונת האספרסו שנלחמת להתרגל למחשבות שלי ולחיים שמתרחשים סביבי. המוכר שמכיר אותי טוב יותר ממה שאני מכיר את עצמי, והניחוח של הקפה שהתמזג עם הלחמים הנאפלים במקום.
ביום חמישי האחרון, כשהגעתי לבית הקפה, פגשתי אישה מבוגרת ששבתה את לבי. היא ישבה בפינה, עטופה באפודה חמה וחייכנית. התחלנו לדבר על החיים, וכך גיליתי שהיא כתבה ספרים בהיסטוריה יהודית אבל עכשיו היא בוחרת לכתוב את סיפור חייה - "סיפורים ממקום קטן". העיניים שלה נצצו כשדיברה על התחושות שהיא רוצה להעביר דרך המילים.
לפתע, היא שאלה אותי אם אני מאמין שאפשר לשנות דברים רק בעזרת סיפורים. רגע חשבתי והשבתי שכן! כל סיפור הוא כמו גרגר חול שמצטבר ומבנה מציאות חדשה. משפכים עליו קצת אהבה ורגש והוא הופך לאוצר יקר ערך.
היא נתנה לי טיפ בעל ערך: “אם אתה רוצה לשתף סיפור אנושי ומשמעותי בעולם המודרני”, אמרה לי בחוכמת שנים רבות, “אל תתחיל מהסוף או אפילו מהאמצע - פשוט שתף איך הכל התחיל.”
כשחזרתי הביתה עם כוס קפה ביד וטעימה מתוקה בלב מהשיחה שלנו, החלטתי שהיום אכתוב גם אני משהו אישי על החיים שלי - אולי אפילו לספר על החוויות שעיצבו אותי ולבחון מחדש את המשמעות שלהם.
אז הנה טיפ קטן ומידי להזכיר לעצמכם: בביקור הבא בבית קפה שלכם (ואני בטוח שיהיה כזה), דברו עם אנשים לעיתים קרובות; המעברים האלה שבין הכוסות נשמעים בעלי כוח - הם יכולים להביא איתם השראה בלתי נגמרת ואולי אף שינוי משמעותי בדרך שאתם רואים את העולם שלכם ואת עצמכם בתוכו.