לפני כמה חודשים, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהשתתף בסדנת כתיבה. תמיד היה לי חלום לכתוב, אבל איכשהו מצאתי את עצמי מתגונן. פחדתי מהביקורת, פחדתי לחשוף את המחשבות והרגשות שבי. אחרי הרבה התלבטויות ושכנועים של חברה טובה, קפצתי למים - והמתנה הייתה מדהימה.
במהלך הסדנא התנסיתי בכתיבה על כל מיני נושאים - אהבה, געגוע, שמחה וגם כאב. מורים שלנו היו אנשים מלאים בתשוקה עזה לכתיבה ולחיים עצמם, וזה הדליק בי ניצוץ שלא יכול לדעוך. בשיחה חופשית שעשינו בינינו בין השורות ובין הבלוגים שהחלנו לפתח שם, התחלנו לחלוק סיפורים אישיים ששמרנו לעצמנו במשך שנים.
אני זוכר יום אחד במיוחד שבו כתבתי על החופש בעור של ילד קטן שרץ במרחקים רחוקים עם רוחות של קיץ מסביבו. פתאום הרגשתי שאני לא לבד בעולם הזה; כולם התחברו למה שכתבתי ברמה מאוד עמוקה. זה היה רגע קסום שבו הבנתי שהכוח של סדנאות הוא לא רק בלמידה טכנית אלא בחיבור האנושי שכולל אותנו ואת הסיפורים שלנו.
אם אני יכול לתת טיפ למי שמתעניין להצטרף לסדנה כלשהי - אל תהססו! זאת הזדמנות לבחון צדדים חדשים שלכם ולגלות דברים שלא ידעתם שקיימים בכם. איזה כיף זה להבין שכולם גם מחפשים משהו; כולם רוצים לבוא כמו שהם ולא להתאים את עצמם לתבניות שאחרים מכתיבים להם.
אז עכשיו כשאני כותב יותר ויותר ואני מקבל תגובות מעודדות מאנשים שבקרוב יהפכו לחברים שלי או לקוראים נאמנים - אני מרגיש שוב חי ומלא השראה. לכל מי שחושב להצטרף לסדנה: פשוט תעשו את הצעד הזה! אתם עשויים לגלות פנינות שגם אתם לא ידעתם שיש לכם בפנים.