לפני כמה שנים, החלטתי להעז ומצאתי את עצמי בפתח של עידן חדש - לעבוד בחברת תוכנה. אני זוכרת איך נכנסתי לראשונה למשרד הקטן והמלא חיים שבו היינו צוות של בעשרים איש בלבד. האווירה הייתה חמימה ומזמינה, כאילו חברים טובים התאגדו יחד כדי לשנות את העולם עם שורות קוד.
מהר מאוד הבנתי שהעבודה כאן היא לא רק על טכנולוגיה. זה היה הרבה יותר מזה. כל פרויקט היה כמו סיפור שכולל דמויות שונות - מפתחים, מעצבים ולקוחות - שכל אחד מהם תרם את חלקו לצורך המשותף שלנו: ליצור משהו משמעותי. לקראת סוף השבוע הראשון שלי, ישבנו כולנו ביחד לקפה ושיתפנו חוויות מהחיים האישיים שלנו לצד העבודות המקצועיות. הרגשתי שאני לא רק חלק מצוות עבודה; אני חלק מקהילה.
היה רגע שבו קיבלנו תלונה מלקוח - מערכת שהתוכנה פיתחה עבורה התקשתה להתמודד עם נתון מסוים והמצב נראה מדאיג. במקום לגשת לגרסה חדשה או לעשות תיקונים בשקט מאחורי הקלעים, הציע מנהל הפרויקט שנקבע מפגש במשרדי הלקוח כדי להבין באמת את הכאב שלהם ולתכנן פתרון מותאם אישית יחד עם הצוות שלהם.
זה היה שיעור חשוב לגבי אמפתיה ותקשורת ״באמת״ בעסקי הטכנולוגיה שלא תמיד נדמה לנו שהם נדרשים כשמדובר בקודים ובמספרים טכניים. פתאום הבנתי שאנחנו לא סתם חברה שמייצרת מערכות; אנחנו חלק ממסע של אנשים וכל לקוח הוא עולם בפני עצמו עם צרכים ורצונות ייחודיים.
ולבסוף, אם יש משהו שלמדתי במשך הזמן הזה בעולם חברות התוכנה זה שככל שתתרכך ותתחבר קל יותר לרגשות האנושיים שבבסיס העבודה שלך - כך תצליח גם לשלוט בטכנולוגיה במהירות רבה יותר ולהציע שירותים מותאמים בצורה טובה יותר לכל אדם שאתה עובד איתו. אז טיפ קטן: תשקול תמיד להיות חומל ואנושי קודם כל; הטכנולוגיה תזרום אחריך בהצלחה!
אני יודעת שזה נשמע רומנטי אולי מדי לעיתים-אבל ככה זה מרגיש כשאתה צועד בתוך עולם מרגש כזה שמשלב בין אנשים לבין מחשבים!