ליד הים, כשנשבה הרוח והגלים התנפצו על החוף, ישבתי עם חברה טובה שלי ואנחנו שוחחנו על החיים. אני זוכרת שאני אמרתי לה: "תחושת חופש היא מהותית בעיניי", והיא ענתה לי: "אז למה לא לקעקע אותה גם על הגוף שלך?". זאת הייתה הפעם הראשונה שהרעיון באמת נכנס לראש שלי.
בעצם, תמיד רציתי קעקוע אבל פחדתי מכל מיני דברים - מכאב, משיפוטיות ומכך שמשהו כל כך קבוע יישאר איתי לנצח. אבל אז הבנתי שבדיוק כמו שאנו לומדים לחבק את השינויים בחיינו, הקעקועים הם צורה של ביטוי עצמי ושל תחנות הדרך שעברנו.
לאחר שבועיים של התלבטויות (ושיחות אינסופיות עם החברה), החלטתי ללכת על זה. בחרתי דימוי קטן שפילל אותי לתחושת החופש שלי - ציפור מעופפת שמייצגת תשוקה וחופש יצירתי בעת ובעונה אחת. כשהגעתי למכון הקעקועים, הלב שלי רקד בתוך החזה. כל כך הרבה רגשות - פחד, ריגוש וציפייה.
בזמן שהאמן עובד ונוגע בעור שלי במכונת הקעקועים הייתי בהלם מהכאב - אולם הוא היה קצר מאוד ביחס לרגש שפרץ בי כשסיימנו. הסתכלתי במראה בפעם הראשונה וראיתי משהו חדש ומשמעותי; זו לא הייתה סתם ציפור - זו הייתה האזנה לכל החלומות שלא העזתי לחלוק עם אף אחד.
אני רוצה לתת טיפ למי שמתלבט אם לעשות קעקוע או לא: תהיו כנים עם עצמכם לגבי מה שזה מסמל עבורכם ומה הכוונה שלכם מאחוריו. גם אם זה נחשב 'רק' לקישוט בעיניים של אחרים - עבורכם יכול להיות שזה שסימן בעצם גשר בין מי שהייתם למי שאתם רוצים להיות.
אז בין אם אתם מתכוונים לשדרג את המראה שלכם או לציין רגע משמעותי מחייכם בקבוע בבשר שלכם, תעשו זאת ממקום של אהבה וקבלה עצמית. יש משהו יפה באומנות הזו ובדרך שבה היא מספרת את הסיפור שלנו לעולם בצורה הכי גלויה שיש.
ולגבי פירסינג? וגם בזה אני כבר חושבת... 😉