מאוד לא פשוט לי לדבר על זה. במשך שנים רבות נשאתי את הכאב שלי לבד, בטח כמו רבים מאיתנו. מתחיל במחשבות של "אני יכול להתמודד עם זה", הלך דרך שאלות עצרניות כמו "למה אני צריך עזרה?" ועד לרגע שבו הבנתי שהמחשבות הללו רק מחמירות את המצב.
לאחר חודשים שבהם התמודדתי עם תחושת בדידות וריקנות, אומץ לקחתי ונפניתי לטיפול אצל דיויד. הוא היה איש גדול ממני בשנים - גבר שמקרין חום וביטחון. הפגישה הראשונה הייתה מעצבנת מאוד; ישבתי מולו והרגשתי שכל מילה שאוציא עשויה להיות שיפוטית נגד עצמי. אבל דיויד ידע לשבור את הקרח בצורה טבעית ובלתי אמצעית.
הוא ביקש ממני לספר לו על רגעים שאני זוכר מהעבר שעשו לי טוב. לכאורה משימה קלה, אבל כשאתה מתעמק בזיכרונות שלך פתאום עולה כל כך הרבה רגש - הזכרון הראשון שנזכר בו היה יום הולדת 7 שלי, כשהמשפחה שלי חיכתה לי בבית עם עוגת שוקולד ומסיבת הפתעה שלא ציפיתי לה. הרגע הזה תפס אותי בעוצמה שלא חשבתי שהוא קיימת בי.
דיויד ניהל איתי שיחה כנה שסייעה לי להבין ששכחתי להזכיר לעצמי את הזיכרונות הטובים ואני חי בתודעת שלילי רוב הזמן. מדובר במעגל שמזין את עצמו: כשאתה מרגיש רע אתה נוטה להדגיש את הדברים הקשים בחיים שלך ולהמעיט בערכם של הדברים הקטנים והיפים שסובבים אותך.
התובנה הזו סללה בשבילי כלי חדש - לנצור רגעים קטנים ביום-יום ולהעניק להם תשומת לב: חיוך של ילד ברחוב, כוס תה חמימה באחה"צ או שיחת טלפון מחברה טובה יכולה להיות מקור לאושר רב אם רק ניקח פסק זמן כדי להרגיש ולמקד בהם את תשומת הלב שלנו.
כל טיפול בודה אותי קצת יותר לחיים וחיי השתנו באופן מוחלט מאז שהייתי שם בפעם הראשונה אצל דיויד. אי לכך, טיפ קטן שניתן מכל הלב - אל תשמרו בבטן מה שאתם מרגישים; אם אתם מרגישים צורך להעביר לכוח חיצוני אחר (כמו תרפיסט) מה שיש לכם לדווח עליו או לפרוק אותו, עשו זאת! זו הדרך הנכונה להחזיר צבע לחיים שלכם וגם לזהות מחדש מי אתם באמת.
אז השבוע פניתי למישהו מתוך העבר שסיפר סיפור ייחודי בדיוק כמוני - יחד הצלחנו ליהנות מהמסע שלנו בדרך חדשה ושונה לגמרי מזו שהכרנו קודם לכן.