אתם זוכרים את הפעם הראשונה שהייתם בפארק שעשועים? תדמיינו את הרוח שבלחיים, את הצבעים הזוהרים של המתקנים, ואת הצחוק של הילדים שמקיף אותנו מכל עבר. אני זוכר את היום הזה כמו אם היה אתמול - יום שבהחלט חרטתי בזיכרון שלי.
זה היה יום חמישי די רגיל, ובניגוד לכל התחזיות רוחות או גשם, השמש זרחה במלוא הדרה. החלטנו לנסוע לפארק הקרוב לביתנו כדי לחגוג יומולדת לדורון, בני בן ה-8. הוא שיגע אותנו חודשים עם הביקוש שלו ללונה פארק - טען שהוא פשוט חייב לנסות כל מתקן אפשרי.
הגענו לשם ואיכשהו מצאנו את עצמנו במרכז כל ההתרחשויות. האורות היו מרצדים והעיניים שלנו נפתחו לרווחה כשעמדנו מול רכבת ההרים החדשה שנראתה משגעת. דורון לא הסכים להמתין בתור; רק הראה לי כמה הוא “גדול” עכשיו בנוסף לשלט שעליו כתוב "כניסה מגיל 10". אמנם זה הכניס אותי קצת למתח אבל בסוף לקחנו סיכון (לא לפני שלקשתי ממנו להביא ציוד קידום מכירות מהמולה).
כשישבנו ברכבת ההרים ופתאום יצא לנו צעקות - חשבתי על הכיף שהילדים מרגישים כאן ועל החיבור שאפשר למצוא בין משפחות ואנשים שונים שבאים ליהנות ביחד. באותו רגע הבנתי מה עושה פארק שעשועים: הוא לא רק מקום לשעשוע وפעולות אלא גם במה להזכיר לנו מה חשוב באמת - להיות חלק מקבוצה וליהנות מהפשטות שבשמחה הקטנה.
אז טיפ קטן ממני לאלו שמתכננים ביקור בפארקי שעשועים: אל תשכחו לקחת איתכם הרבה מים ומזון קל! זה ישמור עליכם מפני התייבשות וימנע דלקת פתאומית בקיבות מבצעי הלחץ בלונה פארק. ובעיקר תשתדלו להתחבר עם הילדים שלכם ולהרגיש שוב צעירים לרגע אחד... כי כאשר אתם רואים אותם מחייכים ומתלהבים, שום דבר אחר כבר לא חשוב.
אני אוהב לחשוב שפשוט צריך לפעמים להאט וליהנות מהרגעים הקטנים כמו שנראה שאני עסוק בשגרת חיים אחרת כשתודה לדורון על כך שהוא גורם לי לשוב להיות הילד המבוגר שאני מנסה לפעמים להסתיר.