השבוע עשיתי צעד קטן אבל משמעותי: החלטתי לבקר בשוק האחורי של העיר. תמיד היה לי את הדימוי הזה בראש - שוק עמוס בצבעים, אנשים שמדברים ומתווכחים, ריחות נפלאים שרודפים אחריך בכל פינה. ובכן, התמונה הזו התממשה במלואה.
כשהגעתי לשוק, הרגשתי כאילו נכנסתי לתוך מסגרת ציורית. כל דוכן הציע משהו חדש וייחודי - מהתבלינים המיוחדים ועד הפירות הטריים שמקפיצים את הלב והנשמה. עצרתי ליד דוכן עם פריטים שנראה שהגיעו מגן עדן - תמרים עטופים בשקדים קלויים יצרו חיבור בלתי אפשרי בין מתיקות לקטניות.
אבל מה שבעצם הצית בי את החשמל היה איש מבוגר ישוב ליד אחד הדוכנים, מחייך לכל עובר ושב בצורה כזו שגרמה לי להרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר. שאלתי אותו על מקום מגוריו והוא סיפר על ילדותו בכפר קטן במושב ועל השפע שהיה להם - גידולי ירקות ופירות שהרוויחו ביושר מכל טיפת מים.
מאותו רגע פשוט נשבתי בקסם שלו. הוא התחיל להדריך אותי איך לבחור את הירקות הטובים ביותר בכל דוכן ואפילו נתן לי מתכון סודי לסלט שהוא מכין במשך עשרות שנים כשהוא מארח חברים משפחה בבית. רציתי לרשום הכל בעט ונייר אבל הבנתי שזה לא מספיק; זה ידע שבסופו של יום ידרוש ממני לקפל אותו למציאות שלי.
בסוף ביקור שלי בשוק קניתי כמה דברים והרגשתי שיש בידיי לא רק אוכל אלא גם קצת מהתרבות המקומית ומסורת ארוכה שמתמשכת מדורות לדורות. הסכמנו שאני אנסה להכין את המתכון בעצמי ואשתף אותו בהמשך עם החבר’ה בקבוצת החברים שלנו.
אם אני יכול לתת לכם טיפ אחד קטן זה פשוט לבקר בשוק! תפסיקו לחיות באיזון המוכר והזריז- תכניסו צבע וחיים אל תוך הקולינריה שלכם דרך האנשים והסיפורים מאחורי כל מרכיב שאתם שם קונים. האוכל הוא בסופו של דבר פסיפס כזה של חיים ושל רגשות ואין כמו להיות שם כדי להבין עד הסוף את העומק שבו.
אז בפעם הבאה שאתם בוחרים מה להביא הביתה לשולחן שלכם - זכרו שגם אם מדובר בירקות או פירות פשוטים, הם נושאים איתם עולם מלא מאוד מעבר למוצרים עצמם.