לאחרונה החלטתי להשתתף בסדנת מוסיקה ואומניות, ולא האמנתי איזה שינוי זה יכול לעשות לי בחיים. תמיד אהבתי מוזיקה, אבל לחיות אותה באמת? זאת חוויה אחרת לחלוטין. חשבתי שזו תהיה סדנה פשוטה שבה נלמד להעביר זמן בכיף, אבל הגילויים והרגשות שהיו שם הפתיעו אותי.
באותו יום ראשון יפה, נכנסתי לאולפן עם הרגשה של התרגשות מלווה במעט חשש. אנשים שונים סביבי - חלקם היו אמנים מוכשרים, אחרים רק התחילו וגם אני, שחיפשתי מקום להשתחרר בו. בהתחלה לא ידעתי איך להתחבר למוזיקה בצורה כזו אינטימית. זו הייתה תחושה חדשה להיכנס לעולם הזה דרך עשייה משותפת.
אבל עם המוזיקה הזו החלה תנועה בתוכי; הבניית צלילים מתוך כאב ושמחה גם יחד הכינה אותי למסע פנימי שלא דמיינתי אפילו. יצרנו מנגינות שהתאימו לרגשות שלנו וכולן היו שונות אחת מהשנייה - אחד כתב על פרידה עצובה והשני חגג את האהבה החדשה שמצא בעבודתו. ופה הייתי אני, מוציא מהמחשבות שלי צלילים שמתארים זכרונות מתוקים מהילדות.
מהחוויה הזו לקחתי כמה תובנות מרתקות: כשאתה משתף בצלילים ובסיפור שלך עם אחרים, אתה פותח דלת להבעה כנה של עצמך ומקבל במקביל פתיחות מאחרים שנמצאים באותו מסלול - משפחה שכולה בגוני קולות וסגנונות שונים.
אז הנה טיפ קטן שניתן לקחת איתכם: אל תפחדו להתנסות! אפילו אם אתם חושבים שאין לכם כישורים מוסיקליים או אומנותיים מיוחדים - הכוח נמצא ברגש שאתם מצליחים להביע ולא בדיוק בטכניקות הפרופסיונליות שלכם. לפעמים השיר הכי יפה הוא זה שנולד ממקום רגיש ופשוט.
כל הניסיון הזה הזכיר לי שאנחנו לא לבד - יש לנו יכולת לחבר בין רגשות וכאב לבין דברים שמעוררים בנו חיוך ולפעמים פשוט צריך למצוא את המקום הנכון שבו אפשר לשחרר הכל ולעוף על כנפי הקסם של המוזיקה והאמנות.
מאוד קשה לתאר במילים עד כמה הסדנה הזאת שינתה אותי; הרבה מעבר לכישורי נגינה שרכשתי שם, קיבלתי מתנה גדולה יותר - אני מתחילה להבין מי אני ומה באמת חשוב לי בחיים האלה.
אני ממליצה לכולם לתת לזה צ'אנס ולהצטרף לסדנאות כאלה - גם אם זה מפחיד בהתחלה. אולי תגלו צדדים בעצמכם ששכחתם או חלמתם עליהם במשך שנים רבות.