בתור מישהו שגדל בארץ והיה תלמיד במערכת החינוך שלנו, אני תמיד נזכר בזיכרונות המתוקים אך גם המאתגרים מהתקופה הזו. אחד הזיכרונות שחרוטים לי בראש הוא ימי הפנימייה שלי. לא הייתי ילד קל, והייתי צריך להתמודד עם הרבה קונפליקטים פנימיים וחיצוניים.
שנה אחת הייתה לי חוויה מרתקת במוסד חינוכי שממש הפתיע אותי. זה היה בית ספר שבו המורים נתנו לתלמידים ללמד את עצמם - ממש כך! כל שבוע היו לנו שעות שבהן יכולנו לבחור תחום לימוד שאנחנו מתעניינים בו ולחקור אותו לעומק. הייתי בן 14 כשלראשונה גיליתי את האהבה שלי לכתיבה ושירה. במקום לשנן עובדות ועקרונות, מצאתי את עצמי כותב טקסטים אישיים ומרגשים מעמקי הלב שלי.
באופן טבעי, התהליך הזה לא היה רק על כתיבה אלא גם על הכוח שיש למילים להשפיע ולגעת בלבבות של אחרים. מדי פעם, נהגתי לקרוא חלק מהשירים שלי בפני חבריי לכיתה ובסופו של דבר זה איחד אותנו בצורה שלא ציפיתי לה - פתאום הרגשנו כמו משפחה קטנה ותומכת.
אני רוצה לשתף פה תובנה חשובה: ללמוד לגלות את הת passion שלך בגיל צעיר זו מתנה אמיתית. אם אתם הורים או אנשי חינוך, אל תשכחו לתת לילדים שלכם מקום לחקור ולבטא את עצמם! לפעמים יש דברים חשובים מעבר למשוואות או למבחנים - יש עולם של רגש ויצירתיות שניתן לחשוף דרך החינוך הנכון.
והטיפ שאני רוצה להשאיר כאן? כשאתם מדברים עם ילדים או תלמידים שלכם, שאלו אותם מה הם היו רוצים לדעת יותר עליו ואיך הם אוהבים לבטא את עצמם. תהליכים כאלה יכולים לפתוח דלתות לדברים מופלאים שאתם אפילו לא יכולים לדמיין!
בסופו של יום, החינוך צריך להיות יותר מאשר רק מספרים ודוגמאות פורמליות; הוא חייב לכלול את הנשמה שלנו ואת יצירתיות שלנו כדי להפרות אותנו באופן אמיתי.