לא מזמן, הייתי במצב שבו כל הבית שלי הרגיש כמו מחסן. התאספו שם חפצים שלא השתמשנו בהם שנים, והתחלתי להבין שהקונגרס הזה של דברים יצר אי-נוחות על גבול הסטרס. כן, זה קורה לכולנו - הדברים נערמים ואנחנו עסוקים מדי כדי לטפל בזה.
יום אחד החלטתי שזהו! אני לא יכול להמשיך לחיות ככה. כבר כמה שבועות שהרגשתי את המוכר הזה: הלחץ המאיים שבאה עם כל בוקר חדש כשאני מתמודד מחדש עם хаос של החפצים שנמצאים מסביבי. אז לקחתי את עצמאי בידיים והחלטתי לעשות סדר.
יצאתי למסע. אני זכר לשיח קטן עם עצמי לפני שהתחלתי - מה באמת חשוב לי ומה רק תופס מקום? אם משהו לא משרת אותי או שאני לא רואה אותו בשיגרה שלי, פשוט צריך להתפטר ממנו. ההבנה הזו פתחה לי דלת לעבודה חשובה ומרגשת.
פתאום גיליתי כמה דברים קסומים יש לנו בבית ובאותה נשימה גם הכנתי ערימות של בגדים ומשחקים לילדים לתרומה. זה עשה לי טוב בלב לדעת שמשהו שאין לנו בו שימוש יכול להביא שמחה למישהו אחר.
כך נוצרו סידורי האחסנה שלי - מדפים מסודרים, קופסאות ברורות שציינתי מה יש בכל אחת; אפילו באיזור הארון הקטן בחדר השינה שהיה נראה כאילו הוא מתמוטט ממתלים שבורים ופריטים אבודים - גם שם עשיתי שינוי ניכר.
אז בעודי משחרר הרבה מהבלגן שסובב אותי והכנסתי סדר חדש לבית ולהויה שלי, מצאתי תוכן נוסף ומעניין ממש בארגז הזכרונות: תמונות ישנות ורגעים שנראים אולי כמוסתרים במסך האבק של הזמן, אך עדיין עוררו בי חייך צוחקות ובעיקר געגועים לבני המשפחה שאינם איתנו יותר.
והטיפ שלי לכל מי שמתמודד עם אותה תחושה כבדה: אל תפחדו להתחיל מאפס. סדר הוא בריאות נפשית וגם פיזית; הוא מאפשר לפרטים שקצת היו חסרי חיים לקבל שוב מקום בזיכרון ובמרחב שלכם.
ולבסוף - אם אתם מרגישים קצת אבודים במקום שכבר הפך למחסן אישי שלכם, אולי הגיע הזמן לשבור את הקירות ולצאת למסע חדש פנימה ראשית כל - אליכם עצמכם!
