תמיד חלמתי על מרצדס קלאסית, במיוחד הדגם של שנות ה-70. כשמצאתי אחת כזו בשוק הפשפשים, הלב שלי נעצר. היה בה משהו שמושך, קסם עתיק שהעביר בי צמרמורת. ברור היה לי שצריך להשקיע הרבה יותר מאשר רק לקנות אותה - היה צריך להחזיר אותה לחיים.
הגעתי למוסך לא רחוק מהבית, מקום שהריח בו כמו מנועים ישנים ותחושת התמסרות לעבודה ידנית. הבעלים, שמו היה דוד, איש מקסים בגיל העמידה עם עיניים מלאות חוכמה וניסיון חיים. בפגישות שלנו הוא סיפר לי על מכוניות שאהב בתור ילד ועל הריגושים שבשיפוץ רכבים כאלה.
בהתחלה חשבתי שזו תהיה דרך פשוטה לרענן את המרצדס: צבע חדש, ניקוי מושבים והחלפת כמה חלקים מיושנים. אבל מהר מאוד גיליתי שבשיפוץ כזה משתלבות גם אמוציות ושיחות עמוקות על החיים. בכל בוקר כשנכנסתי למוסך גיליתי עוד בעיה שלא צפיתי - החלפה של פנצ'רים ישנים או תיקונים במערכות ההגנה והרכב עצמו.
יום אחד בזמן שחיכינו לחלקים חדשים שנשלחו מהמרכז החלטנו לשבת ולשתף בחוויות חיים: כל אחד מאיתנו סיפר סיפור אישי מחייו שמתקשר לתחושת הנוסטלגיה והמכוניות שגדלו איתנו לאורך השנים. חשבתי לעצמי כמה קשה זה לפעמים להחיות דבר אהוב אבל כמה מספק להרגיש את השינוי שקורה בעצמך ובזה שסביבך כשהכל מתחבר יחד מחדש.
טיפ שאני יכול לתת ממני לאחר החוויה הזו הוא להיות סבלניים במהלך תהליך השיפוט - לא מדובר רק בסיבוב מפתח והכול זורם; זו אומנות והתמודדות עם רגעים שלא ציפינו להם באמת שלא משאירים אותנו האחד ללא השני והופכים אותנו ליותר קשורים לקסם הישן הזה ששמו רכב קלאסי.
בסוף הכל נגמר בטוב - אחרי חודשים של עבודה משותפת והשקעה רגשית ומחשבתית רבה הצלחתי לנהוג במרצדס שהייתה לכרטיס הכניסה שלי לעולם חדש של חוויות וזכרונות מתוקים כרוחות עבר שנשבו באוויר המוכר שלה.