יום שישי, רגע לפני כניסת שבת. אני רגיל לקפוץ למכולת השכונתית שלנו, אבל הפעם זה היה קצת שונה. כמו תמיד, נכנסתי עם רשימה ביד - לחם טרי, חלב ופריטים קטנים אחרים. אבל מה שקרה שם גרם לי להרגיש שהמקום הזה הרבה יותר מסתם חנות.
כשעברתי בין המדפים, נתקלתי בדוד משה - בעל המכולת ואדם שתמיד יש לו חיוך על הפנים. הוא לא רק מוכר מוצרים אלא גם חלק מהקהילה שלנו. כשאני מתקרב אליו, הוא לא שואל "מה אתה צריך?" אלא "מה חדש אצלך? איך הולך ביום העבודה שלך?".
פתאום חלפה מחשבה בראשי: כמה חשוב לאנשים באמת להרגיש שמישהו אכפת להם? בשיחה הקצרה איתו גיליתי שהוא יודע על כל אחד מאיתנו משהו קטן; מי מתחתן בקרוב, מי חוגג יום הולדת ומי עובר דירה. זו לא סתם מכולת, זו משפחה מורחבת עטופה בריחות של תבלינים ודיבורים ידידותיים.
בסופו של דבר יצאתי משם עם שקיות מלאות ובטן מלאה בלבבות טובים - כמובן שאחרי שסיפר אותי עליו ועל הנכדה שלו שמתחילה ללמוד בבית ספר בגיל 6 מיד בתחילת השנה הקרובה.
אז אם אני יכול לתת טיפ: בפעם הבאה שאתם קופצים למכולת שלכם או לכל מקום אחר שכזה, עצרו לשנייה והקשיבו למישהו סביבכם. ייתכן שהשיחה הקטנה הזו תהפוך לסיפור גדול יותר ולהזדמנות להתחבר לעולם שסביבכם. אחרי הכל, אנחנו חיים בעידן שבו התחושות והקשרים האנושיים לפעמים נעלמים לצד המסכים והמיילים.
ואל תשכחו להגיד תודה!