לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי באחת מהסדנאות לנגרות שלקחתי בהן חלק. תמיד אהבתי לעבוד עם ידיים ויצירה מעץ הייתה בשבילי חלום רחוק. כשהגעתי לסדנה, הרגשתי כמו ילד בגן משחקים - כל כך הרבה חומרים, כלים וריחות.
במשך שבועיים למדנו כיצד לבחור עץ נכון, כיצד ללטש אותו בצורה מושלמת וכמובן, איך לבנות שולחן פשוט. זה היה משהו שחשבתי על לעשות כבר שנים אבל אף פעם לא התיישבתי לעשות זאת. והשולחן? הוא נדמה לי כהטיפוסי והפשוט ביותר - ארבע רגליים ומשטח שטוח למעלה. אבל כשעליתי על מוצר הגמר הסופי שלי, נזכרתי בכל רגע שבניתי אותו.
באופן מוזר הסדנה הפכה גם לתהליך של גילוי והתבוננות פנימית עבורי. במהלך ימים ולילות שיחקתי עם הארגזים השונים של הכלים ובכל חיתוך וליטוש העץ הרגשתי שאני פוסק מהמולת החיים היומית שלי - אני פשוט הייתי שם עם המחשבות שלי ועם הידיים שעובדות.
כשהגעתי לרגע האחרון שבו הוספתי את הלקה לשולחן והצבע החם התחיל לעלות מהעץ האפור הראשוני שהשתמשנו בו - הנני! הוא יצא מתוך החלום אשר טפח בי במשך שנים רבות ובאותו רגע ידעתי שזה לא סתם שטח ריק באמצע הבית; זה מקום שבו יתמודדו רעיונות חדשים ושיחות עמוקות יתחילו להתנהל.
ואם יש לי טיפ אחד לתת לכם לכל מי שמסתכל על נגרות כעל תחום רחוק או קשה - אל תהססו להתחיל! עשייה יוצרת משמעות וזה יכול להיות הכל מליצור פריטים קטנים ועד לצלול לעבודה גדולה יותר בשיפוץ ובניין עתידיים. יחד עם זאת אל תשכחו להקדיש זמן לעצמכם בתהליך הזה; ההתמקדות בעשייה יכולה להיות מקור לשינוי אישי מרגש אפילו בדברים הקטנים בחיינו.
אז אם אתם יודעים או חושבים על משהו שאתם רוצים לבנות… קחו נשימה עמוקה והתחילו לחתוך!