באמצע אחד מימי שישי החורפיים, החלטתי לקחת את הבן שלי לשמש שעתיים של כיף בחנות צעצועים בעיר. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה, איך הייתי נכנסת לחנות והעולם היה נפתח בפניי כמו ספר עם אלפי עמודים להתרגש מהם. ההתרגשות שלי הייתה גבוהה כמעט כמו של אורי, כשהגענו לכניסה.
החנות הייתה מלאה בצבעים וחיוכים. כל פינה במקום הזה סיפרה סיפור אחר - מדליות מזהב של משחקי קופסה ועד בובות מפוסלות ביד שנראו כאילו יצאו מסרט אנימציה. אורי רץ בין המדפים ועיניו נוצצות מהתלהבות מקצב הולך וגובר ככל שהוא מגלה עוד ועוד הפתעות.
אבל אז קרה משהו מעניין. בעודו גולל לתוך עולם הדמיון, הוא מצא בובה ישנה שמזכירה לו דמות ממסיבת יום ההולדת האחרונה אותו חגגנו עם חבריו. פתאום ראיתי שהוא נעצר, לא רק בגלל שהבובה הסקרנה אותו אלא כי היא עוררה בו כרגע זיכרון מתוק שבנתה שיחה מלאה בשמחה וצחוקים עם חבריו.
שאלתי אותו אם הוא רוצה לקנות אותה והוא פתח לי את הלב: "אבל אמא, זה מזכיר לי כמה אנחנו נהנים בגיל שלנו". באותו רגע הבנתי שלא מדובר רק בצעצוע אלא בזיכרונות ובקשרים שאנחנו יוצרים לאורך החיים. לפעמים נדמה לנו שהצעצועים הם פשוט פריטים חסרי ערך לעולם המבוגרים, אבל עבור הילדים שלנו הם משהו הרבה יותר עמוק - אלה המפתחות לדלתות של רגשות וחוויות שאותן הם יישאו איתם לעד.
לקחנו את הבובה ואחרי עוד כמה תגליות נפלאות (טריק או טיפול באחד הסטודנטים) הגענו לארוחת צהריים משפחתית מאושרת אחרי כל הכיף הזה.
טיפ קטן לסיום: אם אתם יכולים להרשות לעצמכם טיול קצר ל"חנות צעצועים" הקרובה לביתכם וכל זה ניתן לכם ביום שבת-אל תהססו! זאת הזדמנות נהדרת לשבת יחד עם הילדים שלכם ולפרק קצת מהלחץ שאנחנו חווים ביומיום. על הדרך תוכלו גם ליצור להם זיכרונות ייחודיים שיהיה קשה לשכוח!
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד חנות צעצועים, עצרו לכמה דקות והיכנסו פנימה - אולי תגלו שגם אצלכם מתחילים ימי הקסם מחדש…