לאחרונה, נתקלתי בסיטואציה בה עמדתי מול קבוצה של תיירים שהגיעו לישראל. התלהבותם מהארץ שלנו הייתה מדהימה, וזה גרם לי להבין עד כמה כוח יש לשפה. בתחילה, התקשינו - הם דיברו באנגלית ואני בעברית כמעט רהוטה, אך משהו בהם וגם בי גרם לנו לא לוותר. אחד מהם, מייק, היה אדם חייכן שביקש לדעת איך להגיע לשוק מחנה יהודה. הסברתי לו בעברי על הדרך הטובה ביותר להגיע לשם, אך פתאום גיליתי שהוא לא מבין אותי. השאלה שלו על חשיבות השוק הייתה נקודת מפגש שלנו. החלטתי ללכת צעד קדימה - במקום לתרגם מילים, ניסיתי לספר לו סיפור על משפחתי שקונה פיתות טריות בשוק בכל יום שישי. ההתרגשות שלו הייתה מדהימה! חיוך ענק פרץ על פניו כאשר דמיין את הריחות והצבעים שסיפרתי עליו. בסופו של דבר, מצאנו שפה משותפת שלא הייתה מבוססת רק על מילים, אלא על חוויות וזיכרונות משותפים. גם אם השפות שלנו שונות, כולנו מרגישים את אותם דברים בסיסיים: אהבה, משפחה וחברות. למדתי שבזמן שנמצאים מול שפה זרה, אל להתייאש מהמילים; יש להשתמש ברגש ובסיפורים האישיים כדי לבנות גשרים. מי יודע? קשרים כאלו יכולים להיות הרבה יותר משמעותיים מתקשורת מילולית בלבד. כשאתם נוסעים לחו"ל, פשוט תהיו אתם עצמכם ותשתפו בחוויותיכם האישיות. תשומת הלב שלהם אליכם תהיה הטובה ביותר שתוכלו לבקש!
