לא מזמן הייתי בסיטואציה שבה עמדתי מול קבוצה של תיירים שהגיעו לישראל. הם היו כל כך נלהבים לראות את הארץ שלנו, ובאותו רגע הבנתי כמה כוח יש לשפה. בהתחלה התקשנו - הם דיברו באנגלית ואני בעברית כמעט רהוטה, אבל משהו בהם וגם בי גרם לנו לא לוותר.
אני זוכר במיוחד את מייק, אחד מהם. הוא היה אדם חייכן שביקש לדעת איך מגיעים לשוק מחנה יהודה. ניסיתי להסביר לו בעברי שהיא הדרך הטובה ביותר להגיע לשם היא לרכוב על האוטובוס למרכז העיר ואז להלך רגלית. באמצע ההסבר שלי אני פתאום מגלה שמייק לא מבין אותי - כלומר, הוא כן שמע אותי, אבל הקול שלו ששאל "למה השוק הזה חשוב?" היה נקודת המפגש שלנו.
באותו רגע החלטתי ללכת צעד קדימה - במקום לנסות לתרגם רק מילים בינינו, ניסיתי לספר לו סיפור: הסיפור של המשפחה שלי שעומדת בתור לקנות פיתות טריות בשוק בכל יום שישי. ההתרגשות שלו הייתה מדהימה! חיוך ענק פרץ על פניו כשהתחיל לדמיין את הריחות והצבעים שסיפרתי עליו.
בסופו של דבר מצאנו שפה משותפת שלא הייתה מבוססת רק על מילים - אלא על חוויות וזיכרונות משותפים. גם אם השפות שלנו שונות, כולנו מרגישים וכואבים את אותם דברים בסיסיים בחיים: אהבה, משפחה וחברות.
אז מה למדתי מכל זה? לפעמים כשאתם מתמודדים עם שפה זרה או עם בני אדם שאינם מדברים באותה השפה שלכם - אל תתייאשו מהמילים עצמן; השתמשו ברגש ובסיפורים האישיים שלכם כדי לבנות גשרים במקום חומות. מי יודע? אולי תגלו שהקשר שנוצר הוא הרבה יותר משמעותי מאשר רק תקשורת מילולית.
אם אתם נוסעים לחו"ל ולא בטוחים איך לדבר בשפה המקומית - פשוט תהיו אתם עצמכם ותשתפו בחוויותיכם האישיות. תשומת הלב שלהם אליכם תהיה הטובה ביותר שתוכלו לבקש!