בשבת האחרונה, אחרי כמה שבועות של מזג אוויר סגרירי, סוף סוף יצאנו ליום שמשי. לקחתי את פיקה, הכלבה שלי בת השבע, לדוגי פארק הקרוב לביתנו. כבר מהצעדים הראשונים על המדרכה היא הרגישה את הפרפרים בבטן - האף שלה היה עסוק בלהריח כל עמוד וולח ונראה כאילו חצי פריזמה התהפכה לה בחיים.
כשהגענו לאזור הפארק, הלב שלי התמלא במשמעות. זה לא רק המקום שבו היא יכולה לרוץ בלי רצועה; זה כמו מפגש חברתי לכלבים ולבעליהם. אני זוכר איך בפעם הראשונה שיריתי לעברי פיקה במרכז העשייה הזה, חשבתי לעצמי: "איזה קשר מיוחד נוצר בינינו". היא מלאה באנרגיה ושמחה כשמשחקת עם חבורת הכלבים האחרים - לקפוצים החביבים והאהובים עליה.
אחרי שהשתחררה מעוד יום בבית שבו יש גבולות ואיסורים (לאן שלא יסתכלו), היא שעטה על הדשא כמו ילדה קטנה ביום הראשון של הקיץ. מהצד השני ראיתי הורים שמנצלים את הזמן לשיחה טובה ואפילו להחלפת טיפים על גידול כלבים - איזה מרשים לראות שהאנושות מתחברת דרך אהבה לבעלי חיים!
למדתי שם עוד שיעור קטן וחשוב: העולם הזה הוא הרבה יותר ממה שנראה לנו לעיתים קרובות. כשאתם לוקחים את חברכם הפרוותי לפארק כזה, אתם לא רק עושים לו טוב; אתם נכנסים לתוך קהילה עם אנשים אחרים שחיים כאן ועכשיו בשביל אותו רגע מתוק בסוף השבוע.
טיפ חשוב? אל תשכחו להביא מים וכמה חטיפים בשביל הכלב שלכם! הם יזדקקו לזה ולא פחות מכך גם אם שמת לב לכך כי כולם יודעים עד כמה ההתרגשות יכולה להוביל להתייבשות מהירה!
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים לצאת לטיול עם החבר הכי טוב שלכם, תזכרו שגם לכם מחכה אושר בכל הפינות וגם קרבה חדשה עם האנשים שסביבכם - ובשורה התחתונה זו המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לתת אחד לשני בעידן הדיגיטלי שלנו.