לפני כמה חודשים, כשחיים שלי הסתבכו לי בין הרגליים כמו כדור תופס, החלטתי שהגיע הזמן לעשות שינוי. לא ידעתי אם אני צריך פסיכולוג, מטפל אלטרנטיבי או אולי פשוט להרים את הראש ולהתמודד עם זה בעצמי. בסופו של דבר, הגעתי למטפלת באומנויות.
במפגש הראשון שלנו היא שאלה אותי שאלות שתפסו אותי לא מוכנה. במקום לשאול מה מציק לי ולנסות להבין למה אני מרגיש כך, היא הנחתה אותי ליצור - ציירתי וכך גם כתבתי קצת. פתאום ראיתי את כל הכאב על הקנvas מול עיניי וצבעים התחילו להתערבב זה בזה במין תהליך שמזכיר יותר טיול פנימי מאשר טיפול מסודר.
מה ששבה אותי באמת היה שלאורך המפגשים יצרנו מערכת יחסים טבעית ונעימה. ברגעים בהם הייתי משברית לגמרי וחששתי שהכל אבוד, היא פשוט ביקשה ממני לצייר את התחושות שאני חווה בליבה של העבודה הזו. והנה, אף אחד לא ישאל אותך "למה?", אלא "איך?".
והסיפור הזה הזכיר לי עד כמה אנחנו פעמים רבות מתמודדים לבד עם רגשות ומחשבות בלי לדעת שיש אחרים שיכולים לעזור לנו להפוך אותם לדברים מוחשיים יותר - להיות יצירתיים כדי לעבד כאבים.
אז הנה טיפ חשוב: כשאתם מרגישים עמוסים רגשית או מבולבלים על החיים שלכם - תשקלו לחפש טיפול דרך אומניות שונות ולא רק בשיחות קונבנציונליות. הציור הפך עבורי לאמצעי להוציא החוצה דברים שנדחקו בפנים זמן רב מדי.
אני מזמינה אתכם להיות אמיצים לצאת מהקופסה (ובכל מקרה כשתצאו תוכלו תמיד לזרוק צבע). לעיתים דווקא דרך היצירה הפשוטה אנחנו מצליחים להתחבר לעצמנו ולמצוא כיוונים חדשים מהם אפשר לצמוח מחדש!