לפני כמה חודשים, חוויתי פציעה שהרימה לי את כל השגרה. בהתחלה זה נראה כמו משהו זניח - כאב קל בברך אחרי ריצה, אבל עם הזמן זה התגבר והשאיר אותי עם מגבלה אמיתית. באותו רגע חשבתי שזה סוף העולם שלי, הייתי בטוח שאני לא אחזור לרוץ שוב.
כשהגעתי למרכז הפיזיותרפיה הראשון שלי, הייתי עדיין תחת רושם הפציעה וללא שום ציפייה לחוויה חיובית. המחליף האישי שלי היה אדם חם ומסביר פנים, שכלל לא הזכיר לי את הרופאים הקודרים שראיתי לפני כן. הוא התחיל להסביר לי על תהליך ההחלמה ומשם החל המסע שלנו יחד.
באופן מעניין, ככל שעבדנו על הברך הכואבת, גם דברים שלא היו לי נראים יומיומיים החלו להיראות קצת אחרת. הלימוד לעשות תרגילים פשוטים בבית העלה בי תחושת עצמאות ויכולת לדאוג לעצמי. כשישבתי בבית ועשיתי תרגול מול הטלוויזיה, הבחנתי שיש בזה יותר מתרגילי כוח או גמישות; זו היתה הזדמנות להתחבר לגוף שלי מחדש ולהעריך אותו.
אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי במהלך אותה תקופה היה שילוב של סבלנות ואמונה בעצמי. היו ימים קשים שבהם לא ראיתי שינוי והייתי מתוסכל עד מאוד - אבל התעקשתי להמשיך להגיע למפגשים עם המדריך המדויק הזה שהיה לצידי כמו עוגן בשעת סערה.
אם יש טיפ שאני יכול לתת לכל מי שמתמודד עכשיו עם פציעות או קשיים פיזיים - אל תוותרו! המשיכו לתפוס את עצמכם בכל דרך אפשרית ובקשו עזרה מקצועית אם צריך. חברות וחברים הם גם חלק מהתהליך; ספרו להם מה אתם מרגישים ותמצאו שהם יהיו שם לתמוך ולעודד.
בסופו של דבר אני חזרתי לרוץ בקיץ כחלק מהשיקום שלי והחוויה הזו הוכיחה לי שאפשר להתגבר על מכשולים שמרגישים בלתי עבירים במבט ראשון. עוד הרבה אנשים ברחבי הארץ נהנים מעבודת המדהימה שהפיזיותרפיסטים עושים ואנחנו רק צריכים להיות פתוחים לזה.
אז הנה אני כאן בשביל להגיד לכם - אל תפחדו לפנות לעזרה ולעבור את המסע הזה בחברותא! החיים אינם תלויים רק בפגיעות אלא ביכולת שלנו לקום שוב ולהתחיל מחדש מתוך הניסיון שרכשנו.