השבוע לקחתי את עופר, הבלגי שלי, לדוגי פארק חדש שפתחו בשכונה. האמת היא שתמיד הייתי סקפטית לגבי המקומות האלה - אמנם כולם מדברים עליהם, אבל האם זה באמת מה שאנחנו והכלב שלנו צריכים? ופתאום גיליתי עולם שלם שלא הכרתי.
ברגע שהגענו לשם, עופר לא השאיר לי ברירה. הוא פשוט קפץ מהמכונית כמו טיל ורצה לרוץ למקום המגרש. החיבור שלו עם כלב אחר שקראו לו "טוסון" היה מיידי. השניים רודפים אחרי כדור גומי במרץ שהזכיר לי את הילדות שלי כשהייתי משחקת בכדור מעל תלתלי השיער שלי בלי דאגות.
לידנו ישבה אישה נחמדה עם פודל מחייך שנראה כאילו הוא בלב של חודש אוגוסט - כל כך מלא שמחה שמתפרצת ממנו בכל ריצה ודילוג. שוחחנו קצת והסתבר שגם היא היתה סקפטית בהתחלה על הקונספט של הדוגי פארק. "חשבתי שזה יהיה סתם מקום למלא באנשים עצובים וכלבים מבולבלים", היא אמרה בחיוך רחב.
באופן פתאומי מצאנו את עצמנו חופרים בדיבור על הכלבים שלנו: מה הם אוהבים לאכול, איך הם מתנהגים סביב אנשים חדשים ומה קרה כשעזבנו להם לראשונה בבית לבד (בעיקר צרות). הרגשתי איך הקירות שחלוקו בינה וביני נעלמים יחד עם ההנאה שבדיון הנינוח הזה.
אם אתם חוששים לבקר בדוגי פארק בפעם הראשונה או לא בטוחים אם זה הסגנון שלכם - אל תהססו! אני ממליצה ללכת עם הלב ולהתנסות בזה לפחות פעם אחת. השיחות המתגלגלות שם יכולות להוביל לחברים חדשים ושיתוף בין בעלי כלבים שמרגיש כאילו אנחנו משפחה מורחבת.
ולבסוף טיפ קטן שיש לי עבורכם: קחו שוברת גלישה! גם אם תחשבו שאין לכם מספיק זמן לפארקי תקשורת אלו, זכרו לקחת איתכם כמה צ’ופרים לכלבים שלכם ולשתף אותם בהנאה - זה עושה פלאים!
עופר כבר מחכה לפעם הבאה ואני יודעת שזה יקרה בקרוב מאוד!