הייתי kid קטן, אני זוכר את עצמי יושב במוסד ללימודים מקצועיים בימי שישי. זה היה המקום שבו כל כך הרבה חמודים התחילו לפתח את הכישרונות שלהם. אחד הדברים שהכי ריתקו אותי שם היה הנגרות. המורה שלנו, אורי, היה סוג של קוסם בעיני. הוא ידע להפוך פיסות עץ פשוטות לעבודות אמנות ולפריטים שימושיים.
באחד מהימים הללו, אורי צייר לנו על הלוח תכנית של שולחן קטן שיביא לבית שלווה והנאה. התלהבנו כולנו ועדשה שנפתחה לנגד עינינו היתה כה רחבה - עולם של אפשרויות וביטוי אישי נחשף בפנינו. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שבה לקחתי מעדר לידיים שלי וחתכתי לראשונה פיסת עץ בפרופורציה מצוינת! הרגשתי שהיד שלי מחזיקה בקסם.
אבל מה שבאמת נגע בי לטווח הארוך זו ההבנה שמה שנעשה בעבודה עם העץ הוא יותר מסתם מלאכה; זאת יצירת קשר בלתי אפשרי בין האדם לחומר שהוא עובד איתו. אינסוף החלטות צריך לקבל - איזה צבע לבחור? באיזה כלי להשתמש? איך לגרום לכל פרט להיות מושלם?
לאחר מספר שנים עשיתי הפסקה מעבודות הנגרות לטובת השכלה גבוהה וקריירה משרדית. אבל כשהרגשתי שמשהו חסר לי במערך החיים המאוד מסודר שלי, החלטתי לשוב לעבוד עם הידיים שלי ועולם העץ שוב זימן אותי אליו באותה אהבה ישנה וחזקה.
גבולות הזמן נמחקו כשאני עומד מול מכונת החיתוך או סורג העצים הקטנים בחנות המקומית. כל חתיכה חדשה שאני יוצר היא שוב התחברות לעצמי ולאנשים שסביבי - כמו השולחן שעשיתי לחבר קרוב שהיה בטיפול ממושך בבית חולים או התיבה שעשיתי לילדה החמודה של השכנים כדי שתוכל לאגור לתוכה את הצעצועים שלה.
אז אם אתם אי פעם מרגישים שאתם צריכים לפרוץ החוצה ולהרגיש חיים כמו שמעולם לא הרגשתם לפני כן - קחו לכם פיסה של עץ ותתחילו ליצור משהו שלכם! גם אם זה רק גובה מטר על חמישה סנטימטרים או אפילו מדף לספרים הקטנים שלכם בסלון, הדבר החשוב באמת הוא להתחיל להזיז את הידיים ולורך דרך האמנות הזו - להרגיש איך העץ משנה אותו כבר למען המטרה הסופית.
אל תשכחו להכניס קצת נשמה ופינה מכם בכל עבודה שתעשו - כי זה בדיוק מה שיעשה אותה למיוחדת!