הייתי בשוק בשרונה בראשון לציון ביום שישי האחרון, והחוויה הייתה פשוט מדהימה. כשהגעתי, אני זוכר את הריחות שהיכו בי כמו גל חם - תבלינים מתערבבים, לחמים טריים שנאפו זה עתה וירקות צבעוניים שהציגו את עצמם בגאווה. זה היה כמו מסע של חושים.
הלכתי לאחת הדוכנים שמשך את תשומת ליבי: דוכן גבינות. המוכר בן ה-70 קיבל אותי בחום ונראה שהיה אספן של סיפורים לא פחות מאשר גבינות. הוא התחיל לספר לי איך כל גבינה מיוצרת מהחלב של הצאן שלו, שהולך על מרעה באיזור נעים ומושקע בצפון הארץ. תוך כדי שטעמתי מהגבינות הרכות ואכליתי עם לחם כוסמין טעים, הבנתי כמה ההקשרים האישיים שבין היצרן למוצר חשובים לנו כחברה.
לאחר מכן פגשתי גם אישה מקסימה מכפר ערבי קטן במזרח הארץ, שסיפרה על המתכון המסורתי שהיא מביאה לכל שוק - פטאטות ממולאות בבשר עם תיבול נדיר שאין לו תחליף. היא הזמינה אותי לטעום ואני יכול לומר בפה מלא שזה התפוח אדמה הכי טעים שאכלתי מימיי! היא בהנאה התחילה להסביר לי איך יש לה סוד משפחתי לשמירה על רכות הפטאטות ועדיין לשמור עליהן באופן שלא ייפול מהמעטפת שלהן - רק אסטית אך גם טעימה.
כשעזבתי את השוק, התמלאתי בתחושת קשר עמוק יותר לאנשים שסובבים אותנו ובמיוחד למוצרים שאנחנו צורכים מדי יום. הסיפור שלהם הוא חלק בלתי נפרד מהמזון שלנו ולא תמיד אנחנו זוכרים לראות אותו בעיניים שלנו.
אני רוצה להמליץ לכם על טיפ קטן: כשאתם מגיעים לשווקים כאלה או כל מקום שבו אפשר לקנות אוכל פרש - אל תשמרו את עצמכם! שאלו שאלות על המקורות של המזון שאתם קונים, בכדי להבין טוב יותר מה עומד מאחוריו ולהרגיש מחויבים לקהילה שמסביבנו.
אז בפעם הבאה שאתם הולכים לשוק אוכל או לדוכן ברחוב - אתם אולי פתאום תקבלו הרבה יותר מאשר רק מזון לבטן; אלא גם אוכל לנפש וללב שלכם.