לאורך השנים, תמיד הייתי יותר טיפוס של “ברזל” מאשר של "אדמה". אחד מהגברים האלה שהיו עד לא מזמן חושבים שהירקות מגיעים לבד מהסופר. אבל משהו קרה לי לאחרונה, כשעברתי לדירה עם מרפסת קטנה. יום אחד, החלטתי לנסות ולגדל כמה צמחים פשוטים. קניתי זרעים של רוקט ועגבניות שרי והתחלתי את המסע שלי בחקלאות העירונית.
בהתחלה זה היה קשה - כל העצים והצמחים חיו בתנאים לא אידיאליים. השמש בישרה את בוקריי בדרך כלל ברוח סערה רכה וצד השני של המרפסת מצא את עצמו מוצף מים אחרי גשם כבד. אך ככל שחסר להם משהו למעלה, כך התחלתי לחפש דרכים לספק להם באדיקות ואכפתיות.
יום אחד גיליתי שאני מדבר אל הצמחים שלי! ההשתעשעויות הקטנות הללו הפכו להיות החצי שעה ביום שבה התחברתי עם הטבע מחדש. לקח לי זמן להבין שזה לא רק על לגידול הירקות אלא גם על תהליך היצירה הזה, שמחייב סבלנות ואמונה.
והירקות? הם היו מופתעים כמו שאני הייתי - מתחילים להתעורר ולהתפתח לנוכח תשומת הלב שלי. העובדה שבכל פעם שהייתי יוצא לפגוש חברים או משפחה הייתי יכול להכות איתם בשיחה על הדברים הקטנים שנראו חסרי משמעות לפני כן - פתאום נפגשנו במקום מחובר יותר.
בשבוע שעבר קיבלתי סוף סוף לעמוד ליד המדף בסופרמרקט ומעדיף לקחת עגבניות שרי בגובה עיני כי השקיעו בהם עבדי אדמה אחרים… חשבתי לרגע: "אם כולם ירגישו מה זה לגדל דבר כה קטן על אף ששוכנים בתוך המולת חיים עירוניים, אולי העולם שלנו ייראה אחרת?"
עצתו האישית היא פשוט להתחיל בקטן - אם יש לכם אפילו מקום באדן החלון או בפינת הגינה שלכם, קחו זרעים והכניסו אותם לאדמה! תוכלו למצוא ביוטיוב אין ספור סרטונים שיכולים לעזור לכם להבין איפה להתחיל ומה לעשות.
אז בין אם אתם מרגישים מלאים בניסיון ובידע או שאולי כמו אני בתחילת הדרך - אל תהססו לקשור קשר מחדש עם האדמה שסביבכם ולעצב עולם קצת יותר טבעי ויפה בשבילכם ובשביל הדורות הבאים.