התחלתי לעבוד במאפייה הקטנה של יוסי ושרה לפני כמה חודשים, והתשוקה ליצירת עוגות ולחמים פשוט תפסו אותי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לשם - הריח של הקמח הטרי ושל השמרים שמתעוררים לתחיה פשוט השתלט עליי. זה היה כמו להכנס לארץ פלאות, וכל מה שראיתי מסביב היו מעדנים שנאפו באהבה.
ביום הראשון שלי, יוסי לקח אותי אל מאחורי המקרר וסיפר לי על לחמי המחמצת. "יש לו נשמה," הוא אמר, והוסיף שהוא מתייחס אליו כאילו היה חבר טוב. הוא גם הסביר שכמו בכל מערכת יחסים טובה, דרושים סבלנות וטיפול כדי שהמחמצת תצמיח חיים ותשפר עם הזמן. בהתחלה התקשיתי להבין איך משהו כל כך פשוט יכול להיות בעל חשיבות כזו, אבל מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר מעניין ולהבין את נפש הלחם קשור קשר אמיץ לנפש שלנו.
לאחר מספר שבועות בעבודה שם, הייתי בערך לכל פינה במאפייה: מדובקת הבצק ועד לקישוט העוגות היו ימים מלאים בברכות ובעיות כשניסיתי ללמוד כל טכניקה אפשרית. אבל אחד הלקחים הגדולים ביותר שלי הגיע בבוקר קר במיוחד שבו הכנו לחם מחמצת למכור בשבת.
חשבתי שאני עושה הכל נכון עד שפתאום נפל לי האסימון שחרופין קפאו לי בשולחן עבודה! כשהלחם יצא מהתנור אחרי שעה וחצי של חימום והרבה ציפיות - גילינו שנעשה וויסקי במקום לצאת פריך וזהובה! החדר התמלא ריחות ובזמן קצר לעגו לנו על זה מכל עבר… זהו יום שלא אשכח - לא בגלל המראה אלא בגלל החשיבות שבטעויות.
בסופו של דבר למדנו שמכל כישלון יש הזדמנות ללמוד ולהשתפר. מאז אני לא מפחדת לטעות ומבינה שגם הלחמים הכי טעימים התחילו בדרך כלל מכמה ניסיונות ושגיאות!
אז אם אי פעם תחשבו להכין לחם בבית או אולי לשקול להיכנס למאפיית ידידותית בסביבה שלכם - עשו זאת! זכרו שתהליך הלישה והמעיכה באמת חשובים בדיוק כמו הטעמים והממרחים באחרונה. כי בסוף היום, גם אם הבריאות שלנו מגוממות עם מעט כמיים וקצת בקיצור זמן לפנק את עצמנו ביום שישי עם לחמים חמים מהמאפייה זו תמיד הדרך לליבכם ולאנשים שסובבים אתכם❤️
