לפני כמה שבועות, החלטתי להיכנס לספריה המקומית שלי אחרי שנים שלא ביקרתי בה. אני זוכר את הכניסה הקטנה והכחולה עם הריח של הספרים הישנים שהיו מקיפים אותי כמו חברים טובים. כשהדלת נפתחה, חוויתי שוב את התחושה המוכרת הזו - כאילו נכנסתי למקום שבו הזמן עוצר מלכת.
בכל פינה בספרייה יש סיפורים קסומים שממתינים שיגלו אותם. מצאתי את עצמי מתיישב על אחד הספסלים ומחליף מבטים עם ספרים ישנים שכבר מכוסים באבק - כל עמוד מהם הוא עולם חדש. כפי שקרה לי פעם אחת כשישבתי וקראתי רומן קלאסי, פתאום חשתי איך הדמויות קמות לתחייה ומזמינות אותי לעולם שלהן.
באחד הימים, הבחנתי בילדה קטנה יושבת ליד שולחן קריאה, אוחזת בספר צבעוני ומציירת איורים מהדימיון שלה בכל עמוד פנוי. זה רגע שפשוט נגע בלבי; ניסיתי לדמיין את העולם שהיא בונה בו ובאיזה קסם היא משקיעה בכל ציור. ואז נזכרתי בתהליך ההתבגרות שלי, בפעם הראשונה שקראתי ספר שהתשוקה אליו גרמה לי לשכוח הכול - שיעורי בית, חברים ואפילו את השמש שנעלמה בשמיים.
אז למה אני מספר לכם על החוויה הזאת? כי פעמים רבות אנחנו שוכחים כמה כוח יש במילים ובסיפורים שסביבנו. לכל ספר יש נשמה ולכל דף סיפור מאחוריו של אנשים שעבדו קשה כדי להעלות אותו על הכתב ולהשאיר לנו מורשת עשירה של ידע ודימיון.
אם אתם לא מרבים לבקר בספריות או שאתם מרגישים קצת מנותקים מעולם הקריאה - תנו לזה הזדמנות מחודשת! פשוט הגיעו לשם ואל תפחדו לחקור, להתנסות ולגלות דברים חדשים שלא ידעתם שיש בהם עומק ומשמעות עבורכם.
וראויה צפורה שלא פחותה להיות בעיני כולנו - תמיד יהיו שם אנשים וסיפורים שממתינים להתחבר אלינו ולהעשיר אותנו בדרכים בלתי צפויות. אז צאו למסע שלכם בין הדפים ותמצאו את עצמכם מחדש!