לכל אחד מאיתנו יש את הפינה השקטה שלו, את המקום שבו הוא יכול לשכוח מהעולם החיצוני ולצלול לתוך התחושה של חופש. אצלי, זה תמיד היה בבריכה. אני זוכר את הקיץ האחרון לפני שהתחלתי לעבוד; כל בוקר הייתי קם מוקדם ויורד לבריכה של הקיבוץ שלנו. המים הקרירים ברקע הצלילו על קרני השמש והיו לי כמו דלת לעולם אחר.
באחת הפעמים, תוך כדי שאני שוחה באיטיות, הבחנתי בילד קטן שמאוד התקשח להיכנס למים. הוא עמד בקצה הבריכה ובחן בעיניים גדולות את המים המסנוורים. משהו בלב שלי התעורר - ניסיתי לקרוא לו ולהזמין אותו לשחות יחד איתי, אבל הוא פשוט פחד להיכנס למעמקים.
באותו רגע נזכרתי בעצמי - איך גם אני פחדתי בשנה הראשונה שלי עם לימודי השחייה. לא אשכח איך מעשה קטן של חברה טובה שגרם לי לגלות עולם חדש מתחת למים. החלטתי לגשת לילד ואמרתי לו: "אתה יודע? כאן במים אתה מרגיש כאילו טסים! אפשר לראות דברים שלא רואים מעלה."
לאחר כמה דקות של שיחה והוא משתף אותי קצת בפחדיו , הצלחתי לשכנע אותו להכנס מים איתי בידיים בטוחות. הסיפוק שנבע ממנו כשהצליח לצוף סוף סוף היה בלתי נשכח; זו הייתה תחושת ניצחון שמשתפת אותך בשמחה אמיתית.
מאותו יום הבנתי עד כמה חשובה בריכת השחייה בחיי אנשים - היא לא רק מקום לספורט או כיף אלא מסלול להתמודדות עם הפחדים שלנו, מקום בו אנחנו יכולים להפוך חלומות למציאות. טיפים קטנים? אל תפסיקו לחלוק חוויות אישיות אלו ואחרות - לעיתים מילה טובה יכולה להביא שינוי גדול בחייו של מישהו אחר.
והכי חשוב - אל תשכחו לנשום עמוק ולצלול לחיים עצמם (פיזית ומטאפורית).