לפני כמה חודשים, ישבתי בסלון שלי עם כל התוכניות והפרויקטים שצברתי במהלך השנים. ניירות, פתקיות, המון מהדורות שונות של מסמכים שנשארו חתומים במגירה. באותו רגע הבנתי עד כמה הדפוס וההדפסות היו חלק בלתי נפרד מחיי. זה לא היה רק עניין פרקטי - בשבילי ההדפסה הייתה גם סוג של אמנות.
אני זוכר איך כשהייתי ילד, הייתי יושב שעות עם אבא שלי ומביט בו מדפיס תמונות שעשה בטיולים שלנו בשיתוף פעולה עם חברה מקומית. הוא תמיד אהב לשתף את החוויות שלו בדרכו הייחודית - השולחן היה מתמלא בתמונות צבעוניות מאירועים משפחתיים או פשוט טיולים בשבתות. זו היתה דרך נהדרת לתעד זיכרונות וליצור משהו מוחשי שישאיר לנו מורשת רוחנית.
אבל אז הגיעו הטכנולוגיות החדשות ואת הגליונות הנייר החליפו פלטפורמות דיגיטליות שמציעות הכל בלחיצת כפתור. נשמע טוב, נכון? אבל אני חושב שבדרך איבדנו קצת מהקסם הזה של לראות דברים על גבי נייר אמיתי - לגעת בהם, להריח את הדפים החדשים והמאוד איכותיים שבהם השקענו מחשבה ואומץ.
ובדיוק כשחשבתי על כך, החלטתי לערוך אירוע קטן לכבוד חברים קרובים ולהחזיר את הדפוס לחיינו! הכנתי כרטיסים מיוחדים ביד עם אמירות מצחיקות וציטוטים מעוררי השראה שהזכירו לכולנו למה אנחנו פה ומה חשוב בחיים. ברחובות העיר חיפשתי אחר בית דפוס מקומי קטן כדי לתת לו הזדמנות וגם ליהנות מעבודתו הסנטימנטלית.
כשקיבלתי את העטיפות המושקעות לידיי ביום האירוע - הרגשתי כמו ילדה קטנה ששמרה סוד מיוחד במשך זמן רב וכל כך רצתה לחלוק אותו! כל אחד מהכרטיסים סיפר סיפור אחר ואני ראיתי כיצד הם עוררו חיוכים ועיניים שמתרגשות תוך כדי שיחה על הניסיון והשפע שהיו כרוכים בנגיעה בכאן ועכשיו.
אז אם אתם שואלים אותי היום: האם כדאי עדיין להדפיס? בהחלט! לא מדובר רק בנראות או בעיצוב - זה החיבור האנושי שאנחנו יוצרים באמצעות המסמכים הללו שנותן לנו איזושהי תחושת חמימות שלא ניתן להשיג בפלטפורמות הדיגיטליות . נתיב הולני בין העולם הפיזי לדיגיטלי - מה יותר יפה מזה?
אם אתם רוצים לחלוק משהו אישי או לרגש אחרים - תחשבו על במה להוציא את הסיפור שלכם בצורה ממוחשבת ועם זאת בגופו של דבר שתיגע בליבם של אחרים ותישאר איתם לנצח!