הייתי במסעדה חדשה בשכונה שלי ביום שישי האחרון. התיישבתי עם חברים טובים בדיוק כשהשמש שקעה והפכה את השמיים לורודים. יש משהו מאוד מיוחד ביציאה למסעדה כשאתה מוקף באנשים שאתה אוהב - זה לא רק האוכל שמדובר עליו, אלא כל החוויה עצמה.
מנהל המסעדה קיבל אותנו בחום ושנינות. הוא סיפר לנו על המתכונים, שהיו ברובם תוצאה של מסעות שלו ברחבי ישראל ובעיקר במקומות קטנים ונחבאים. מהרגע הראשון הרגשנו כאילו אנחנו בבית ולא במסעדה זרה.
לאחר שכמובן הזמנו שפע של מנות - פוקצה ריחנית, מנת סלט צבעונית ועיקרית שכללה נתח בשר צלוי עד לת perfection (טוב, אני מתכוון טעים להפליא) - התחלנו לדבר על החיים שלנו: תוכניות לעתיד, חוויות העבר ומה מחכה בכל פינה.
בדיוק אז הגיע לקינוח עוגת שוקולד המפורסמת שלהם. קודם כל היא הייתה מהממת ביופייה: הם הגישו אותה עם כדור גלידה שנמס בעדינות עליה. בהזמנה הזו הבנתי דבר חשוב לגבי אוכל - לפעמים זה לא רק מה שאתה אוכל אלא גם איך אתה משתף את זה עם אחרים.
אני ממליצה לכם - כשאתם יוצאים למסעדות כאלה שמעוררות השראה וחיבור בין אנשים ותרבות האוכל, אל תהססו לשבת ולשתף חוויות אישיות סביב השולחן או אפילו להתחיל שיחה אקראית עם אדם זר לידכם. כהרגלי תמיד אמרתי שאוכל משמח לבבות ומחבר בינינו.
אז בפעם הבאה שאתם יוצאים למסע הקולינרי שלכם בעיר, זכרו - מדובר יותר מאשר פשוט לסמן "לעשות" ארוחה טובה; אנחנו מזינים אחד את השני גם דרך סיפוריי חיים ורגעים יקרים שנוצרים סביב שולחן האוכל. ואם תפגשו שם מנה נהדרת? תגידו לי!