אני זוכר את היום הראשון שלי בחדר הכושר כמו אם זה היה אתמול. ההתרגשות והמועקה המשונה שפלשה לי לבטן - מצד אחד רציתי להתחיל, ומצד שני הפחד מהלא נודע גרם לי להתבלט. המראות של אנשים מתאמנים בכל כך הרבה אנרגיה ודינמיות יצרו בי תערובת של השראה וחשש.
לאורך השנים, החדר הכושר הפך עבורי להרבה יותר מאיזה מקום בו אני מרים משקולות או רץ על מסילה. הוא היה כמו טבעת חיבור - בין הגוף לנפש. הייתי מגיע אחרי יום עבודה קשה, עם כל הלחצים והדאגות שעוטפות אותי. כשנכנסתי פנימה, נשאבתי לעולם אחר שבו הצלילים הלוך-ושוב של מכונות הספורט התמזגו עם הקצב של ליבי.
עם הזמן הבנתי שכל אימון הוא לא רק גירוי פיזי; הוא גם הזדמנות למחשבות ולרפלקציה. חדוות ההצלחה ברגעים הקטנים - לראות איך קיבלתי עוד סט או שהצלחתי להגדיל את המשקל - אלו היו ניצחונות קטנים שלא היו נעלמים בעיניי.
ואחר כך הגיע רגע המפנה - פציעה שהאיצה אותי לעצור ולהביט סביבי מחדש. בתהליך השיקום שלי הבנתי עד כמה חשובה התמיכה החברתית ואילו חברים מדהימים יש לי במקום הזה. הם לא רק עוזרים לי לפרוץ גבולות פיזיים; הם מעודדים אותי לחשוב אחרת על עצמי ועל היכולות שלי.
אם אתם מתחילים בדרך הזו או שאולי התייאשתם, אני ממליץ לכם למצוא את המקום שלכם במכון ולא לפחד לשאול שאלות או לחפש חברות וחברויות שיעזרו לכם לבחור דרכים חדשות להניע את עצמכם קדימה.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לחדר כושר, זכרו שהמקום הזה יכול להיות הרבה מעבר למכשירים ולמשקלים - זו הזדמנות לצבור כוח נפשי ורוחני בדיוק כמו שמצטברים שרירים בגוף. אל תשכחו ליהנות מהדרך!